סעודת הבעש"ט וסיפור נסיעת הבעל שם טוב לארץ ישראל שנהגו לספר בסעודת משיח
תחילת נסיעתו של הבעל שם טוב לארץ ישראל
רבי ישראל הבעל שם טוב, היה נוהג שלא להשהות אצלו כלל ממון מיום לחברו, גם במהלך נסיעתו לארץ ישראל התמיד במנהגו, כך שבכל יום היה משאיר אצלו רק את הסכום הנדרש להוצאותיו באותו היום.
הבעל שם טוב הק' כסף מאוד להגיע לארץ ישראל והגיע היום בו הוא הוציא לפועל את רצונו ויצא לדרך בנסיעה לכיוון ארץ ישראל, בעודו מתקדם בנסיעתו מכפר לכפר ומעיר לעיר, כאשר אף במהלך הדרך הוא שם את בטחונו בה’ שיעזרהו ויזמין לו את כלל ההצטרכויות בכל יום ובכל מקום.
אל נסיעתו לארץ ישראל הצטרפו אליו בתו אדל ושמשו רבי הירש (צבי) סופר, וכך הם התקדמו ונסעו מעיר לעיר ומכפר לכפר עד שהגיעו בערב חג הפסח לעיר איסטאנבול שבטורקיה.
הבעל שם טוב מגיע לאיסטנבול
בעיר ברלין שבגרמניה התגוררו זוג עשירים שהיו חשוכי בנים רחמנא ליצלן, בהזדמנויות רבות שמעו זוג חשוכי הבנים מהבעל שם טוב הקדוש ממז'יבוז' ועל מותפתיו הגדולים. אף אליהם הגיע השמועה אודות ברכותיו המתקיימות של הבעל שם טוב וקרוביהם וידידיהם הפצירו בהם שיסעו להתברך מפי קודשו של הבעש”ט כדי שיזכו להתברך בזרע קודש של קיימא. ואכן כך הם עשו.
העשיר כדרך הגבירים, הכין לו ולזוגתו עגלה עם סוסים וציוד רב וכן גם סכום מעות רב להוצאות הנסיעה. וכך יחד יצאו לכיוון העיר מעזיבוז'.
ומייד בהגיעם למז'יבוז' בררו היכן מתגורר הבעל שם טוב זצוק"ל וכאשר הגיעו לביתו של הבעל שם טוב, נאמר להם על ידי בני הבית כי זה לפני זמן קצר יצא הבעל שם טוב ושם פעמיו לכיוון לארץ ישראל.
העשיר בירר תכף את מסלול נסיעתו של הבעל שם טוב וללא שיהוי הזדרזו להתחקות אחר דרך נסיעתו כדי להשיגו במהלך הדרך. ובכל מקום שהגיעו נאמר להם כי זה אתה יצא הבעל שם טוב להמשיך בדרכו לארץ ישראל, כך המשיכו בנסיעתם עד שהגיע בערב פסח לאיסטנבול.
ובאיסטנבול שכרו חדר מרווח ונאה בבית מלון בקומה העליונה, העשיר הכין בשפע רב וביד רחבה עבור ימי חג הפסח תוך שהוא דואג לבל יחסר מאומה עבור ליל הסדר וחג הפסח, כדי לערוך את סדר הפסח כראוי.
והנה לאחר שסדר לעצמו ולזוגתו את כל הנצרך עבור חג הפסח, יצא העשיר לחפש ולברר היכן הבעל שם טוב,
הלה חשב בדעתו כי בוודאי בעיר גדולה כל כך כאיסטנבול יקשה עליו מאוד למצוא את הבעל שם טוב. הגביר התיישב בדעתו ופנה אל חוף הים למקום שאליו מגיעים הנוסעים, במגמה לברר אצל הנוסעים השונים האם הם ראו את הבעל שם טוב ואו האם יודעים הם היכן מתאכסן הבעש"ט הק.
ליל הסדר באיסטנבול והברכה לזרע של קיימא
הבעש”ט הק’ בהגיעו לאיסטנבול, פנה גם הוא לאותו בית המלון, רק מחמת הסתפקותו ועניותו, שכר חדר קטן במרתף המלון. בתו אדל שאלה אותו כל הזמן איך ומהיכן יהיה לנו לסדר הפסח ומהיכן נשיג את כל הצטרכויות החג וכן גם והיכן נאכל וכיו"ב אך אביה הבעש"ט הק' לא ענה לה כלל, אך הוא הפטיר כל העת ואמר לה כי ישועת ה’ קרובה.
הבעש"ט הק' פנה והלך לבית הכנסת ושהה שם במשך כל שעות היום של ערב חג הפסח, וביתו אדל סמכה על דברי אביה והסירה מליבה כל דאגה ויצאה לכבס בים את הבגדים הצרכים כיבוס לכבוד החג הקרב ובא.
הגביר ניגש גם אליה ושאלה שמא ראתה היא את הבעש”ט הק’ מגיע לחוף הים? ענתה לו, “כן בוודאי! הבעל שם טוב הק’ הוא אבי, והוא הגיע לכאן לעיר והוסיפה כי הוא מתאכסן בבית מלון פלוני (באותו בית המלון בו הוא – העשיר מתאכסן) בקומה התחתונה”, למשמע הדברים שמח הגביר שמחה גדולה והלה מייד אמר לה לשמע זה ואמר לה שאין לה כלל מה לדאוג ויש לו בחדרו המרווח את כל צרכי הפסח, וכי הם יכולים לקיים את כל החג אצלו ברווח ובשפע כי כבר הכין מכל טוב לעריכת הסדר גם בעבורם.
כשחזרה אדל, ספרה לאביה בשמחה רבה איך יד ההשגחה סובבה להם את כל צרכי החג, ושהם יזכו למקום נאה ומרווח לעריכת הסדר. אך היא לא ראתה כל התרגשות או שינוי בפני אביה למשמע הבשורה שכל כך שמחה את ליבה.
עבודת ה’ ללא שכר
לאחר סיום תפלת ערבית נכנס הבעל שם טוב הקדוש הישר לחדרו של הגביר וללא כל דיבורים כלל החל מיד בעריכת הסדר כפי שנהג בכל שנה.
בעיצומו של הסדר פנה הבעש"ט הקדוש אל העשיר וזוגתו באומרו להם “יודע אני עבור מה הגעתם, וכבר נושעתם”.
והנה תיכף מיד לאחר שאמר את המילים האלו עלה הבעש"ט בעלית נשמה בהתדבקות נפלאה ונוראה, וניכר היה בו התאמצות ושמתחולל בו משהו שאינו שגרתי כלל אך לא ידעו מה ועל מה זה. ובתוך כך שמעו איך שהפטיר ופסק “אם כן אעבוד את ה’ יתברך ללא עולם הבא כלל”, והנה מיד אחר כך ראו על פניו שמחה ואור גדול ובתוך כך נתעורר מדביקותו העצומה.
ומיד סיפר הבעל שם טוב כי בעת שברכם והבטיח להם שיזכו בבנים, מיד התעורר עליו קטרוג עצום בשמים, כי היות והוא וזוגתו עקרים הם מבטן ומלידה ועל פי דרך הטבע כלל לא היתה אפשרות בעולם שיזכו ללדת, אך עתה מחמת ברכת הבעש”ט הק’ שיזכו לזרע של קיימא, היה צורך לשנות עבורם את הטבע לגמרי, ובשל קטרוג זה, גזרו על הבעל שם טוב שיאבד את כל שכרו בעולם הבא.
וכששמע זאת הבעש”ט הק’ נענה ואמר בשמחה “אם כן אעבוד מעתה את ה’ יתברך ללא כל שכר בעולם הבא כלל”, ועוד הוסיף על כך הבעש"ט "כי כך אוכל לעבוד אתהשם יתברך ללא שום פניה כלל וכלל", אך כשראו בשמים את מסירותו העצומה, איך מוסר את נפשו עבור עבודתו יתברך במסירות נפש שכזו, פסקו שוב ואמרו שיזכה לעולם הבא, וגם זוג העקרים יזכו לבנים, ובא לו מכך שמחה ואור גדול בפניו.
הבעש”ט הק’ זכרונו לברכה המשיך ברצף עריכת הסדר בהתלהבות גדולה ונוראה וללא כל דיבורים יתירים. והנה כשהגיע לאחר הסעודה לתיבות הנאמרות בהלל הגדול “לעושה נפלאות גדולות לבדו” שנה וחזר הרבה על התיבות “לבדו” “לבדו” בהתעוררות ובדביקות גדולה מאד זמן ממושך מאוד מאוד.
הגזירה על יהודי איסטנבול
באותו הלילה בעיר הבירה איסטנבול גזר המלך בהתייעצות עם שריו גזירת מיתה משונה ואכזרית על כל היהודים, המלך ושריו גזרו להרוג את כל היהודים ביום אחד, ביום הראשון של פסח, ולצורך הצלחת קיום הגזירה השביעו השרים אחד את השני שלא יהין אי מי לגלות את קיומה של הגזירה כלל ושגזירה זו תישמר בסד ובסתר עד להוצאתה לפועל, וזאת כדי למנוע כל השתדלות של היהודים לבטל את הגזירה.
בין קבוצת השרים היה שר אוהב ישראל, והלה הלך ובא בסתר ובבהלה גדולה בעיצומו של ליל הסדר בפסח אל פרנס היהודים וגלה לו בסוד גדול על קיומה של הגזירה, והפטיר ואמר לו “חיי נמצאים בסכנה, אם חלילה יתגלה למלך או לשרים כי יודעים אתם מגזירה זו, ועל כן, אין לי כל עיצה לתת איך להינצל מגזירה נוראה זו, אולם באתי להודיעך בסתר שתדע מגזירה זו. ודע את אשר לפניך כי עליך לטכס עצה במהירות וללא שיהוי”.
פרנס העיר קרא בעיצומו של ליל הסדר בדחיפות רבה לרבני העיר כדי להתייעץ ביניהם מה לעשות ואיך להשתדל ולבטל את הגזירה הנוראה. באסיפת החירום הזו, הוחלט, כי היות ואמו של המלך, היא אהבת ישראל, על כן ילכו אליה בעיצומו של לילה כדי לטכס עצה עמה מה ניתן לעשות כדי לבטל את רוע הגזירה.
תיכף הלכו רבני העיר ופרנס הקהל לביתה של אם המלך, במהלך הדרך עברו סמוך לחדר בית המלון בו קיים הבעש”ט את ליל הסדר והללו שמעו איך שחוזר הוא שוב ושוב על התיבות הנ”ל “לעושה נפלאות גדולות לבדו” נענו ואמרו הם זה לזה “אילו רק ידע היהודי מהגזירה הנוראה המרחפת על בני העיר היהודים הוא כלל לא היה מתלהב כך בקיום הסדר”.
והנה כשהגיעו לביתה של אם המלך ובקשו להיכנס אצלה בשעה מאוחרת כה נחרדה עד מאוד אם המלך, כי הבינה שדבר נחוץ מאוד הוא. אם המלך קבלה אותם בסבר פנים יפות, והם ספרו לה על הגזירה האיומה שגזר בנה על תושבי העיר היהודים. וביקשו ממנה שבחכמתה הרבה תטכס עצה איך לבטל את הגזירה כך שכלל לא יודע לבנה שהם יודעים מהגזירה ועל כך שהם הגיעו אליה ולבקשה את עזרתה לביטולה.
והנה בחסד ה’ עלה בדעתה איך לפעול לביטול הגזירה, ותיכף ומיד הלכה באמצע הלילה והעירה את בנה המלך משנתו בפחד ובחרדה גדולה מאוד, היא ספרה לו שבעלה המלך המנוח שהוא אבי המלך, בא אליה בחלום הלילה במורא גדול ואמר לה, שאין לו בעולם האמת מנוח ומרגוע מחמת שעד למחרת בבקר לא ישאר לו שום שארית מבניו ונכדיו ויאבדו הם לעד ולנצח, ושאלה אם המלך את בנה איזה דבר נוראי נעשה במלכות שעל ידה בא למשפחתנו גזירת כליון נורא ואיומה שכזו?
והתחיל למנות לה אי אלו עולות, שמא מחמת זה נגזרה עליהם גזרה זו, ואמרה לו כל הזמן לא לא, אין מתקבל על הדעת שמחמת עולה זו יגזר על משפחתנו גזירה נוראה כזו, עד שהודה לה הוא בעצמו מהגזירה שהחליטו לגזור על כל היהודים למחרת היום, ותיכף שאמר זאת המלך פנתה אליו בצעקה ואמרה לו, בודאי בודאי אכן בעבור זה נגזרה על משפחתנו גזירה זו, ואמרה לו בכעס רב, וכי עם היהודים הנך מתחיל? וכי לא ידעת שכל מי שהתחיל להציק להם לא יצא בשלום מזה?!
לך מיד וקרע ללא שהות את כתב הגזירה, ושלא יוודע כלל וכלל שהיתה קימת גזירה כזו, והמלך מחמת פחדו הגדול שנפל עליו באות הזמן, לקח תיכף את כתב הגזירה וקרעה בפניה.
ואם המלך חזרה לביתה ובישרה לרבני העיר ופרנסיה שהמתינו לה בביתה, שכבר נתבטלה הגזירה, ויכולים הם לחזור לביתם ולהודיע ליהודים שיודו לה’ על חסדיו הטובים שגמל עמהם לבדו לא ידיעתם.
לעושה נפלאות גדולות לבדו
בדרכם חזרם לאחר כמה שעות שוב עברו סמוך לבית המלון בו התאכסן הבעש”ט הק’ ושמעו אותו איך הוא עדיין אוחז בקטע ההגדה בו אחז בדרכם הלוך ועדיין הוא חוזר בהתלהבות על התיבות “לעושה נפלאות גדולות לבדו” שוב ושוב, אולם עתה ניתן היה לשמוע שאומר זאת מתוך שמחה גדולה ובהרחבת הלב ובשונה ממה ששמעו אותו כשהלכו לבית אם המלך אז חזר ואמר את הפסוק בדאגה רבה.
למחרת ספרו הרבנים בבית הכנסת לכל המתפללים מהנס הנורא שהיה בליל זה, וכבדרך אגב ספרו מהיהודי המשונה הזה שחזר הרבה על התיבות "לעושה נפלאות גדולות לבדו", ונענה להם על כך הבעש”ט הק’ בעצמו, כי כלל לא הכירוהו – ואמר להם, אלמלא יהודי זה לא קרה לכם נס מופלא זה.
מיד לאחר ימי החג הראשונים חפצו בני הזוג להעניק לבעש”ט הק’ סכום כסף עצום עבור הברכה שברכם, אך הבעל שם טוב לא הסכים לכך, הוא רק רצה שיתנו לו, לאדל בתו ולרבי הירש את דמי הנסיעה בספינה הנוסעת לארץ ישראל, ונתנו לו מייד את מבוקשו, ושכרו עבורו מקומות באוניה הנוסעת לארץ ישראל.
ההפלגה לארץ ישראל
והנה הבעש”ט הק’ לא השתהה כלל בעיר, ותיכף ביום הראשון של חול המועד המשיך בנסיעתו ועלה להפלגה לספינה הנוסעת לארץ ישראל.
במהלך ההפלגה השתוללה בים סערה אדירה, עד שכל נוסעי הספינה היו בסכנת חיים גדולה מאד. התחילו הנוסעים להשליך מהספינה כל חפציהם כדי שלא תטבע הספינה מרוב המשא מחמת המים הרבים שנכנסו בה.
לפתע נענה הבעש”ט הק’ ואמר, כי הוא יודע על מה רועש ורוגש עליהם הים כל כך, כי מחמת שיש גזירת כליה מלמעלה על כתביו שאין חפצים מלמעלה שיתגלו בעולם, או חלילה על בתו הצדקת מרת "אדל", נענתה בתו ואמרה שהיא מוכנה למסור נפשה עבור הצלתם, ולקחוה והורידוה כבר סמוך לים, ורמזה להם שיחזירוה, ואז אמרה וצותה לאביה כי מוטוב שיזרוק את כתביו לים, כי ממנה יצא נכד כזה שיכתוב ספרים יפים יותר מאביה הבעל שם טוב, וכך אכן עשו, והים נח מזעפו.
כשוך הסערה התברר כי קרובים וסמוכים הם לאי בודד, ורב החובל קירב את הספינה לאי על מנת לאפשר לנוסעים לפוש מנסיעתם הקשה שעברו עם הסערה האדירה.
נס הצלת הבעל שם טוב, בתו ותלמידו
והלך הבעש”ט הק’ עם בתו אדל ושמשו רבי הירש בסביבות האי בעודם מתרחקים מעט מהמולת היורדים מהספינה וללא שימת לב הם התרחקו יותר מדי. והנה לפתע התנפלו עליהם רוצחים הנקראים “איידימאקעס” (אוכלי אדם) ורצו להורגם, וקשרום על הארץ כדי שלא יוכלו לברוח. זעק רבי הירש להבעש”ט הק’, מדוע אתם שותקים? (כאשר אומר הוא בכך הרי אתה מורי ורבי הבעל שם טוב יודע לפעול ניסים ומופתים), ענה לו הבעל שם טוב, שכחתי הכל, אין לי כעת שום מח ושום השגות כלל ואיני זוכר מאומה.
וכאשר עמדו השודדים סמוך אליהם וחדדו את סכיניהם כדי לשוחטם, שוב צעק רבי הירש לרבו הבעש”ט הק’, מדוע הנכם שותקים? שוב ענה לו הבעל שם טוב, איני זוכר דבר – אני לא יודע כלום.
והוסיף הבעש"ט ושאל את תלמידו ר' הירש, אולי אתה יודע משהו? השיב רבי הירש, גם אני איני יודע מאומה כי אם את אותיות ה-אלף בית (א' ב'), ציווה עליו הבעש”ט הק’, אז תגיד את האלף בית! והתחיל רבי הירש לומר אלף בית אות באות כסדר, ורבו העל שם טוב חוזר אחריו אות אחרי אות.
ומיד בסיום אמירת האלף בית והנה תיכף נשמע מרחוק קול שקשוק עגלה נוסעת. הרוצחים נבהלו מאוד ומיד נסו וברחו לנפשם והעגלה הגיעה עם האנשים. וכשראו אותם שוכבים כך על הארץ התירו את הקשרים והעלו אותם לעגלה והשיבום לספינה אחרת שעגנה באותו הזמן סמוך לאי בטרם תמשיך בהפלגתה הקרובה. בהמשך ההפלגה טעתה הספינה בדרכה, והנה כאשר הגיע סמוך לחג שביעי של פסח ראו הנוסעים כי הספינה חזרה בטעותה בחזרה לאיסטאנבול, ובעקבות כל מה שהתרחש בכל מהלך הנסיעה הבעש”ט הק’ חזר בו מנסיעתו לארץ ישראל.
סעודת הבעש"ט בשביעי או אחרון של פסח
רבים מעם ישראל ההולכים בדרך החסידות ועל פי תורתו של רבי ישראל הבעל שם טוב הקדוש, נהגו לערוך סעודה בשביעי (או אחרון) של פסח המכונה "סעודת הבעל שם טוב" (יש מקומות שזה מכונה סעודת המשיח) לזכר נס ההצלה וכדי להודות לה’ על הצלתו וחזרתו של הבעש"ט בשלום מהנסיעה.
בסעודה נוהגים גם לספר את סיפור נסיעת הבעל שם טוב לארץ ישראל.
ונהגו לסיים כי מסתמא (יתכן) בעל הספינה שהצילם היה אליהו הנביא.
