דברי תורה וחיזוק ומטעמים לשולחן שבת מרבי נתן מברסלב זיע"א מתוך הספר הקדוש ליקוטי הלכות לפרשת השבוע פרשת קדושים
ליקוטי הלכות לפרשת השבוע פרשת קדושים מתוך חלק יורה דעה הלכות עבודת אלילים הלכה ב' אות ה':
אל תפנו אל האלילים ואלהי מסכה לא תעשו לכם (פרשת קדושים פרק י"ט פסוק ד'): איש ואשה הם בחינת גוף ונשמה, חומר וצורה כמובא. ועל כן שמירת הברית הוא יסוד כל התורה כולה, כי זה עיקר כלל כל התורה להכניע החומר לגבי הצורה, הגוף לגבי הנפש.
ועל כן פגם הברית הוא פגם האמונה, כמובא בדברי רבנו ז"ל כמה פעמים. כמו שכתוב בזוהר הקדוש (קדושים פ"ד) על פגם הברית אל תפנו אל האלילים (ויקרא פרק י"ט).
כי כשפונה חס ושלום לאשה אחרת, הרי הוא ממשיך ממש חיות כל הנפשות, ועוקרו משרשו ומכניעו לגבי החומר ומתגבר חס ושלום הגוף על הנפש, החומר על הצורה, שהוא חורבן כל העולמות כשנעקר הגוף והחומר מן שורש הנפשות. כי טפת הזיווג נמשכת ממקור החיים, וצריכין שיומשך רק בקדושה ובטהרה במינו על פי מצוַת התורה הקדושה, בשביל קיום העולם, כדי שיתרבו ישראל בעולם.
כי כל מה שיש ישראל יותר בעולם מתגלה אלקותו יתברך יותר בעולם ומתגבר הנפש על הגוף יותר, כי ישראל הם בחינת נפש, ונכלל העולם ומלואו בשרשו יותר. אבל להיפך חס ושלום, כשפונה אל האיסור, הוא להיפך ממש חס ושלום, כאלו עוקר חיות הנפשות, חיות כל העולם משרשו, ומגביר הגוף על הנפש שזהו חורבן העולם חס ושלום.
והוא פוגם באמונה ממש שהוא מקור החיים, כי אי אפשר שיהיה לו אמונה בשלימות כשפוגם בברית חס ושלום, כי אמונה תלויה בשמירת הברית, כמבואר במקום אחר (ליקוטי מוהר"ן קמא תורה ל"א). ועל כן איתא בתיקונים שממזר וממזרת הם פסל ומסכה, כי הם עבודה זרה ממש, שממשיך חיות אלקות כביכול, ועוקרו משרשו ומכניסו בתוך גוף וחומר פגום ומקולקל כזה, שעל ידי זה מתגבר החומר על הצורה, שזהו חורבן העולם חס ושלום כנ"ל.
וזה בחינת עבודה זרה ממש, כי זה עיקר פגם עבודה זרה, כי עיקר הטעות של כל אותן שהיו עובדין עבודה זרה, נמשך מחמת שהם כרוכים ביותר אחר תאוות עולם הזה. והם מגבירים בכל פעם החומר על הצורה, הגוף על הנפש, הגשמיות על הרוחניות, עד שנתעכר שכלם ונתהפך דעתם מהיפך אל היפך, עד שנפלו לטעות זה, עד שעשו להם עבודה זרה ממש מעשה ידי אדם עץ ואבן.
וכל זה נמשך מחמת שבאמת בוודאי יש בכל דבר חיות אלקות, כי השם יתברך ברא אותו הדבר, ומקיים אותו ברצונו וחיותו, ואנחנו, עם בני ישראל, צריכים על ידי עבודתינו בתורה ומצוות מעשיות, להגביר ולהרים כל הדברים לשורש חיותם להשם יתברך ברוך הוא כנ"ל.
וכל אחד כפי מה שמקדש ומטהר עצמו יותר, ומפשיט עצמו מגשמיות העולם יותר, כמו כן הוא מפשיט לפי בחינתו כל העולם מגשמיות, ומעלה ומקשר הכל לשרשו. וכן להיפך, כפי מה שכרוך האדם חס ושלום יותר אחר תאוות עולם הזה והבליו, אחר גשמיות העולם, כמו כן הוא מגביר החומר על הצורה, ומרחק העולם ומלואו מהשם יתברך, משורש חיותם.
אבל אף על פי כן, כל זמן שנשאר קיים באמונתו בשלימות, עדיין הוא מקושר בהשם יתברך, ואף על פי שנתרחק מהשם יתברך, אף על פי כן לא נעקר לגמרי חס ושלום.
ועל כן, כל אחד מישראל, כל זמן ששם ישראל נקרא עליו, דהיינו שיש לו אמונה בהשם יתברך, עדיין הוא מכריע את כל העולם להשם יתברך על ידי קשרו החזק שהוא מקושר עדיין בהשם יתברך על ידי אמונתו החזקה בהשם יתברך, שמאמין שהשם יתברך ברא הכל בעשרה מאמרות, שבזה נעלם כל התורה כולה שהוא חיות כל העולם ומלואו, שעל ידי זה מעלין ומגביהין כל העולם ומלואו להשם יתברך כנ"ל.
אבל יש שהם כרוכים כל כך אחר תאוות העולם הזה עד שנפלו כל כך על גשמיות העשייה עד שהפכו כל כך הקערה על פיה, והגבירו כל כך החומר על הצורה, עד שנבוכו כל כך עד שעשו להם אלילים ועבודה זרה מעשיה וחומר גשמי מעשה ידי אדם, והם עוקרין אותו הדבר משורש חיותו ועושים ממנו עבודה זרה, שהיא קיא צואה בלי מקום, פסולת ועכירת גשמיות העשיה. כי מאחר שעושין מזה עבודה זרה וכופרים בהשם יתברך, נסתלק משם כל שורש החיות דקדושה שהיה בו, ואזי נשאר הדבר בפסולת גמור, קיא צואה ממש, כמובא בכתבים שעבודה זרה הוא בחינת עשיה.
אבל השתלשלות טעותם וסכלותם נמשך ונשתלשל מזה בעצמו, מחמת שבאמת נעלם בכל דבר חיות אלקותו יתברך המחיֶה את הכל, ומחמת זה נמשך ונשתלשל להם הטעות, ועושין מדברים גשמיים עבודה זרה, מחמת שהם רוצים להגביר רק החומר על הצורה, ועוקרים כל דבר משרשו עד שנתהפך אצלם מהיפך אל היפך.
כי באמת אנו צריכים להגביה כל דבר להשם יתברך לבד, לשורש חיותו שבקדושה, שיוכלל בשרשו על ידי האמונה שמאמינים שהשם יתברך ברא הכל. וזה בחינת התגברות הנפש והנשמה על הגוף והחומר. והם היו כרוכים אחר החומר כל כך, עד שנתהפך דעתם הרעה מהיפך אל היפך ממש, עד שעשו להם החומר הגשמי לעבודה זרה.
נמצא שעוקרין בחינת חיות אלקות שהיה באותו הדבר, ורוצין לעשות מזה עבודה זרה. וזה בעצמו הוא בחינת ממזר וממזרת, שהם פסל ומסכה, שעוקר גם כן חיות אלוקות משרשו על ידי שנבראים ונעשים גופים שהם להיפך מן הקדושה ממש שהם בחינת התגברות החומר על הצורה:
