בימים ה'- ו'- וז' תמוז חלים ימי ההילולה של שלושים אלף קדושי אומן שנרצחו על קידוש ה' הי"ד
בימים ה' עד ז' בתמוז הם ימי הילולת שלושים אלף קדושי אומן, שנרצחו על קידוש ה' בפרעות בשנת תקכ"ח, בעיירה אומן שבמרכז אוקראינה.
העיר אומן, שוכנת במרכז אוקראינה על הציר הראשי המחבר בין עיר הבירה קייב לבין עיר הנמל אודסה שבים השחור. מיקומה המרכזי של העיר אומן היווה מקום אסטרטגי וחשוב מבחינה צבאית ועסקית.
בחצי השני של המאה ה-18 התקיימו מרידות, מצד האוקראינים נגד השלטון הפולני, במטרה להשיג עצמאות. היהודים, תמיד היו הקרבנות והנפגעים הראשונים בכל מרידה.
בשנת תק"ך, 1760, התקיים מרד של מי שהיו מכונים "היידמאקים" נגד השלטון הפולני. המורדים, בעברם באומן, הרגו אלפי יהודים ואלו אף החריבו את רוב העיירה אומן. לאחר כשנה, בנה הרוזן פוטוצקי, שהיה מושל האזור, מחדש את העיר . הוא גם החל בהקמה ובניה של גן סופיה .
בשנת תקכ"ח, 1768, שוב מרדו ההיידמאקים. גם כאן החלה שוב מסכת של פרעות אלימות ופוגרומים ברחבי אוקראינה, הפוגרומים פגעו בעיקר ביהודי אזור קייב, שם עברו יהודי האזור שרשרת של פוגרומים אכזריים ונוראיים. היהודים שחיו בסביבות אומן נמלטו לתוך העיר אומן בשל היותה עיר מבצר, בתקווה למצוא בה מקום מקלט והגנה עד יעבור זעם.
הפולנים שלחו את איוון גאנטע – שגם היה ידוע בשנאתו העזה ליהודים – כדי לדכא את המרד. עד מהרה החליף גאנטע את נאמנותו, ובימי הקיץ של אותה השנה הצטרף גאנטע לכוחות המורדים והיה למנהיגם ומפקדם. המורדים והכוחות של גאנטע איחדו כוחות כשכל מטרתם העיקרית היא רציחת היהודים בכל מקום ואתר.
יהודים רבים מהאזור לא הצליחו להיכנס לעיירה המבוצרת אומן. לחלקם אף לא היה מקום בעיר, והם נותרו במקום סכנה. כאשר גאנטע הגיע, החלו היהודים שהיו מחוץ לעיר לנסות ולהילחם בו ולעמוד על נפשם, אולם לא היה שוויון כוחות ותוך זמן קצר, כולם נרצחו.
ואז הגיע תורה של העיירה אומן.
כוחותיו של גאנטע פרצו אל העיירה בחמת זעם, בעודם הורגים וטובחים כל יהודי שרק נקרה בדרכם. רבים מיהודי העיר נמלטו לבית הכנסת הגדול שבעיר, שהתמלא על גדותיו בהמוני יהודים כאשר הם עטופים בטליתות, זועקים ומתפללים לה' שיצילם – ומוכנים למסור נפשם על קדושת שמו יתברך.
על פי הוראתו של גאנטע עצרו הפורעים סמוך לבית הכנסת. הוקמה חופה, שהיתה נמוכה מגובה אדם, והעמידו צלם לצידה, באופן שכל העוברים תחת החופה יאלצו להתכופף ולהשתחוות לצלם ח"ו.
ויצא הכרוז סמוך לבית הכנסת, שם היו מרוכזים רבים מיהודי אומן, כי כל מי שרוצה להציל את חייו יעבור דרך החופה ויהיו לו חייו לשלל.
באותה השעה, נתקדש שמו הגדול יתברך, ומכל אלפי היהודים ששהו בבית הכנסת, אנשים, נשים וטף, זקנים וצעירים, איש לא נתפתה. כולם, ללא יוצא מן הכלל, מסרו את נפשם על קדושת שמו, בעודם בוחרים ליפול לידיהם של הפורעים צמאי הדם, אך לצלם לא יכרעו ולא ישתחוו.
עמידתם התקיפה של היהודים (הדברים תוארו גם בעיתון אוקראיני בתקופה האחרונה כ-'חוצפתם של היהודים') העלתה את חמתם של הפורעים אשר התפרצו כחיות טרף אל בית הכנסת, רצחו וטבחו ביהודים בכידונים, סכינים ושאר כלי משחית, כאשר נחלי דם זורמים כמים.
במשך שלשה ימים השתוללו הפורעים, היו אלה הימים- ה' ו' ו-ז' בתמוז. הרוצחים לא נחו ולא שקטו, עברו שוב ושוב על הררי הגופות, דקרו ושיסעו ויהי מספר ההרוגים, בעיר ומחוצה לה, שלושים אלף.
בודדים, מתי מעט ממש, מתושבי אומן, שהצליחו להסתתר במערה בקרבת העיר, ניצלו, בהם היה רבי דוד חזן, איש צדיק וקדוש, ועימו עוד מספר יהודים. הם היו הניצולים היחידים מיהודי אומן ומכל הסביבה.
לאחר שתם מסע הרציחה האכזרי, יצאו רבי דוד חזן ושאר המסתתרים ממחבואם, והחלו לאסוף את הגופות להביאם לקבורה. הגופות נערמו לכדי שני הרים גבוהים, שכוסו בעפר, והמה טמונים בבית החיים העתיק בעיר אומן- בית החיים בו בחר רבי נחמן מברסלב זיע"א להיטמן לאחר כ-40 שנה.
לזכר הטבח הנוראי, חיבר רבי דוד חזן את "קינת אומן", בה הוא מתאר את האירועים ומקונן על רבבות ההרוגים, ובה הוא כותב: "ביום ההוא בא מספר ההרוגים ערך שלושים אלף נפשות מישראל, יזכרם אלהינו לטובה עם שאר צדיקי עולם וינקום דמם השפוך בימינו לעינינו, ולרחם על פליטתנו, ומהר ויחיש לגאלנו, על ידי משיח צדקנו, ותבנה בית מקדשינו, במהרה בימינו, אמן ואמן."
מקור תוכן ותמונות שער ברסלב – BRESLEV.ORG
