מכתב הסתלקות רבי נתן מברסלב זיע"א

מכתב הסתלקות רבי נתן מברסלב זיע"א וסיפור תמצית ימיו האחרונים כפי המובא במכתב

מָה שֶׁכָּתְבוּ אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ מִבְּרַסְלֶב לְאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁבָּעִיר טְשֶׁעהְרִין מִסִּפּוּר הַהִסְתַּלְּקוּת שֶׁל מְאוֹר עֵינֵינוּ צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם מוֹרֵנוּ רַבִּי נָתָן זַצַ"ל מִבְּרַסְלֶב, שֶׁנִּסְתַּלֵּק בְּיוֹם שִׁשִּׁי עֶרֶב שַׁבַּת קֹדֶשׁ עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת שְׁנַת תר"ה.

יוֹם א' פָּרָשַׁת בֹּא, תר"ה לִפְרָט קָטָן, בְּרַסְלֶב.

מִי שֶׁאָמַר לְעוֹלָמוֹ דַּי יֹאמַר דַּי לְצָרוֹתֵינוּ, הַמָּקוֹם יְנַחֲמֵנוּ וְכוּ'.

הוֹי עַל שִׁבְרֵנוּ, כִּי נִשְׁאַרְנוּ כַּתֹּרֶן בְּרֹאשׁ הָהָר וְכַנֵּס עַל הַגִּבְעָה, כִּי נִּטַּל מֵאִתָּנוּ בַּחֲטָאֵינוּ הֲדַר עֻזֵּנוּ, עֲטֶרֶת רֹאשֵׁנוּ, מַחְמַד נַפְשֵׁנוּ, אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ רַבִּי נָתָן זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה הָרֵינוּ כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ, בְּיוֹם ו' (שִׁשִּׁי) עֶרֶב שַׁבַּת קֹדֶשׁ עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת פָּרָשַׁת וַיִּגַּשׁ, שָׁעָה קֹדֶם כְּנִיסַת שַׁבָּת קֹדֶשׁ.

סיפור השבוע האחרון בחיי רבי נתן זיע"א

וְהַתְחָלַת חֲלִישׁוּתוֹ הָיָה בְּמוֹצָאֵי שַׁבַּת קֹדֶשׁ הַקּוֹדֵם פָּרָשַׁת מִקֵּץ – שַׁבַּת חֲנֻכָּה, כְּשֶׁנִּכְנַס לְשָׁלֹשׁ סְעֻוּדוֹת (סעודה שלישית) לוֹמַר תּוֹרָה, זֶה אֵלּוּ הַדִּבּוּרִים הָיוּ הַתְחָלַת הַתּוֹרָה: "אַף עַל פִּי שֶׁזֶּה חֶרְפָּה לוֹמַר, כִּי כָּל 'בַּעַל דַּרְשָׁן' אוֹמֵר זֶה, אַף עַל פִּי כֵן צָרִיךְ לוֹמַר, וְאָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: "אִיר זָאלְט וִויסְן אַז מֶע וֶועט זַיין אַ מֵת אוּן אַ גּוֹסֵס, אוּן מֶע וֶועט מוּזְן לִיגְען מִיט דִּי פִיס צוּ דִּי טִיהר" – [תֵּדְעוּ לָכֶם, שֶׁיַּגִּיעַ זְמַן לִהְיוֹת מֵת וְגוֹסֵס, וְיִהְיֶוּ מֻכְרָחִים לִשְׁכַּב עִם הָרַגְלַיִם אֶל הַדֶּלֶת"], וְאָמַר זֶה בְּמוֹרָא גָּדוֹל.

וְאַחַר אָמַר הַתּוֹרָה שֶׁל "חָדֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן" (ליקוטי מוהר"ן ח"א סי' ס"א) מֵעִנְיַן עֵצוֹת וֶאֱמוּנַת חֲכָמִים וּמֵעִנְיַן לְהַדְפִּיס סְפָרִים, וּמֵעִנְיַן כְּשֶׁהַנְּשָׁמָה עוֹלָה לְמַעְלָה, עִקַּר שְׁלֵמוּתָהּ שֶׁתִּהְיֶה לְמַטָּה גַּם כֵּן, וְאַחַר כָּךְ הָיָה בְּשִׂמְחָה עַד לִמְאֹד.

וּבְלֵיל שַׁבָּת הַנָּ"ל אָמַר תּוֹרָה עַל הַמְּנוֹרָה, וְרָקַד בְּעַצְמוֹ, וְאַחַר שֶׁהָלַךְ מֵהַשֻּׁלְחָן דִּבֵּר מֵעִנְיַן הָעֲבוֹדָה שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים, וְהוֹצִיא מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ אֵשׁ שַׁלְהֶבֶת, וְאָמַר: הָעֲבוֹדָה מַמָּשׁ כְּמוֹ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל שֶׁנִּכְנָס לִפְנַי וְלִפְנִים, עָמַד בְּמָקוֹם שֶׁעָמַד וְנִכְנַס בְּמָקוֹם שֶׁנִּכְנַס, רְאֵה לִפְנֵי מִי אַתָּה נִכְנָס, אַחַת וְאַחַת וְכוּ', וְהַתַּלְמִיד חָכָם גָּדוֹל מִכֹּהֵן גָּדוֹל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (משלי ג טו) "יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים".

וְקֹדֶם לָזֶה סִפֵּר חֲלוֹם, שֶׁהַחֲלוֹם הַזֶּה מְרַמֵּז עַל הִסְתַּלְּקוּתוֹ.

וּבְמוֹצָאֵי שַׁבָּת קֹדֶשׁ פָּרָשַׁת מִקֵּץ נִכְנַס לְשָׁלֹשׁ סְעוּדוֹת וְאָמַר תּוֹרָה עַל פָּרָשַׁת מִקֵּץ, וּבַסּוֹף הַתּוֹרָה אָמַר פֵּרוּשׁ עַל מִשְׁנָה (אבות א, ו), "עֲשֵׂה לְךָ רַב וּקְנֵה לְךָ חָבֵר", וְאָמַר כָּךְ: 'עֲשֵׂה לְךָ רַב', וְאִם אֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מִי הָרַב 'וּקְנֵה לְךָ חָבֵר', פֵּרוּשׁ: תִּתְחַבֵּר אֶת עַצְמְךָ לְהַקֻּלְמוֹס.

וְאָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: "מֶען דַארְף זִיךְ מְקָרֵב זַיין צוּ אֵיין רֶבִּי, אוּן אַז סֶע אִיז נִיט דָא קֵיין רֶבִּי, אִיז מֶען זִיךְ מְחַבֵּר צוּ דֶער פֶּען" [צריכים להתקרב לרבי, וכשאין רבי, מתחברים לעט].

וְאַחַר כָּךְ אָמַר הַבְדָּלָה בִּבְכִיָּה גְּדוֹלָה.

וּבְאֶמְצַע הַלַּיְלָה נֶחְלַשׁ עַד לִמְאֹד, וּבְכָל יוֹם גָּבְרָה חֻלְשָׁתוֹ.

קורות חיי מורנו הרב רבי נתן זצוק"ל:

וּבְיוֹם ב' בָּא אֵלָיו רַבִּי זְאֵב לְיוּבַּארְסְקֶע, וְדִבֶּר עִמּוֹ מֵעִנְיַן רֹאשׁ הַשָּׁנָה שֶׁל רַבֵּנוּ זַ"ל, וְהִזְהִיר מְאֹד לִסַּע לְאוּמַאן עַל רֹאשׁ הַשָּׁנָה.

וּבַלַּיְלָה אוֹר לְיוֹם ה' אַחַר תְּפִלַּת עַרְבִית עָמַדְנוּ לְפָנָיו, וְגַם רַבִּי זְאֵב הַנַּ"ל בָּא גַּם כֵּן וְעָמַד מִן הַצַּד, וְרַבִּי דָּוִד מִטּוּלְטְשִׁין עָמַד לִפְנֵי רַבִּי זְאֵב, וְאָמַר אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ לְרַבִּי דָּוִד: נִיט פַארְשְׁטֶעלְן וֶועלְוְולְן, לָאז עֶר מִיךְ כָאטְשֶׁע אָנְקוּקְען. דֶער רֶבִּי הָאט אַמָאל אוֹיךְ גֶעזָאגְט צוּ אֵיינֶעם: 'קוּק מִיךְ אָן, סֶע וֶועט זַיין פַאר דִיר אַ טוֹבָה גְּדוֹלָה' וְכָךְ אָמַר: 'מֶע וֶועט זִיךְ מוּזְן צוּם אוֹיף קוּמֶען, הָאט אִים רַבִּי זְאֵב גֶעפְרֶעגְט: וְואוּ?, הָאט אִים אַדְמוֹ"ר גֶעעֶנְטְפֶערְט: אוֹיף יֶענֶער וֶועלְט. [אַל תַּסְתִּיר אֶת וֶועלְוְולְן (רַבִּי זְאֵב), תֵּן לוֹ וְלוֹ רַק לְהַבִּיט בִּי. רַבֵּנוּ, גַּם אָמַר פַּעַם לְאֶחָד: הַבֵּט בִּי, יִהְיֶה לְּךָ זֹאת לְטוֹבָה גְּדוֹלָה, נִהְיֶה חַיָּבִים לְהִתְוַעֵד. שְׁאֵלוֹ רַבִּי זְאֵב, הֵיכָן?", הֵשִׁיב לוֹ מוֹהֲרַנַ"ת, בָּעוֹלָם הַבָּא].

וְאַחַר כָּךְ סִפֵּר מַעֲשֶׂה נוֹרָא מֵהַסֵּפֶר שֶׁנִּשְׂרַף בְּעֵת שֶׁהָיָה רַבֵּנוּ זַ"ל בְּלֶעמְבֶּרְג, שֶׁכָּתַב זֶה הַסֵּפֶר בִּשְׁלשָׁה שָׁעוֹת וּמֶחֱצָה, וְאַחַר כָּךְ יָצָאתִי כְּמוֹ מֵהָאִידְרָא, וְאָמַר שֶׁזֶּה סִיַּעְתָּא דִשְׁמַיָּא שֶׁסִּפַּרְתִּי לָכֶם מַעֲשֶׂה זֹאת.

וּבַלַּיְלָה אָמַר 'חֲצוֹת' (תיקון חצות), וְאַחַר חֲצוֹת, בְּעֵרֶךְ שָׁלֹשׁ שָׁעוֹת, קֹדֶם אוֹר הַיּוֹם, תָּפַס קֻלְמוֹס, וְכָתַב תּוֹרָה עַל מִשְׁנַת "מַשְׁקִין בֵּית הַשְּׁלָחִין בַּמּוֹעֵד" (ליקוטי הלכות, ראש חודש ז' אות נ').

וְאַחַר כָּךְ בָּא אֵלָיו רַבִּי מֵאִיר יְהוּדָה, וְאָמַר לוֹ בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: 'אֲפִלּוּ מֶען זָאל זַיין דֶער עֶרְגְּסְטֵעֶר בַּעַל עֲבֵרָה, אַבִּי מֶען הַאלְט זִיךְ אִין רֶבִּי'ן – וֶועט מֶען בְּוַדַּאי תְּשׁוּבָה טׇאן אוֹן מְעַן וֶועט הׇאבְּעְן אַ-תִּקּוּן' (אֲפִלּוּ שֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם בַּעַל הָעֲבֵרָה הַגָּרוּעַ בְּיוֹתֵר, הָעִקָּר שֶׁיַּחֲזִיק עַצְמוֹ בְּרַבֵּנוּ – אֲזַי בְּוַדַּאי יַעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה וְיִהְיֶה לוֹ תִּקּוּן!).

וּבְיוֹם ד' עָמְדוּ לְפָנָיו כַּמָּה אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ, וְאָמַר שֶׁהָעִקַּר הָעֵסֶק שֶׁלָּכֶם יִהְיֶה לְהַדְפִּיס סְפָרִים, יָפוּצוּ מַעְיְנוֹתֶיךָ חוּצָה, וְדִבֶּר מֵעִנְיַן ע"ב נִימִין.

וְאוֹר לְיוֹם ה' שְׁתֵּי שָׁעוֹת קֹדֶם אוֹר הַיּוֹם, בָּא אֵלָיו רַבִּי מֵאִיר יְהוּדָא וְרַבִּי לֵייבְּצִי, וְאָמַר: הַמַּלְאָךְ 'דּוּמָה' בָּא אֵצֶל הָאָדָם וּמְבַקֵּעַ כְּרֵסוֹ וּמַפִּילוֹ עַל פָּנָיו, וְאָמַר: אוֹי, וּבִפְרָט כְּשֶׁיֵּשׁ רְפוּאוֹת בַּבֶּטֶן, זֶה אֵשׁ לֶהָבָה, אַךְ רַבֵּנוּ זַ"ל בְּוַדַּאי יְתַקֵּן הַכֹּל מֵעַל פָּנָיו.

וּבַבֹּקֶר, נֶחֱלַשׁ מְאֹד בִּשְׁעַת הַתְּפִלָּה, וּבָאָה אֵלָיו הַצַּדֶּקֶת מָרַת אָדְל בַּת רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְאָמְרָה: לָמָּה תַחֲרִישׁוּ? הֲלֹא צְרִיכִין לְהַרְבּוֹת בִּבְכִיָּה, וְהוּא זַ"ל לֹא הִסְכִּים עַל זֶה, וְאָמַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ שׂוֹנְאִים גְּדוֹלִים, רַק לִמֵּד אוֹתָנוּ אֵיךְ לְהִתְפַּלֵּל עֲבוּרוֹ, שֶׁיֹּאמְרוּ בְּהִתְבּוֹדְדוּת, שֶׁיִּמָּצֵא לוֹ זְכוּת, שֶׁכָּתַב דִּבְרֵי רַבֵּנוּ זַ"ל וְסִדֵּר אוֹתָם וְהִדֵּר אוֹתָם, גַּם עַתָּה רוֹצֶה לְהַדְפִּיס, וְכָל חַיֵּיכֶם תָּלוּי בִּי.

וְגַם רַבִּי צְבִי מִטֶּעפְּלִיק בָּא אֵלָיו, וְשָׁאַל אוֹתוֹ אִם כְּבָר קִבֵּל מָעוֹת מֵאָדוֹן, וְאָמַר לוֹ תֵּן לִי הַמָּעוֹת שֶׁלְּךָ, וַאֲנִי אֶשְׁמֹר לְךָ הַמָּעוֹת עַד לָעוֹלָם הַבָּא, וְאָמַר: אֲבוֹתַי גָּנְזוּ לְמַטָּה, וַאֲנִי אֶגְנֹז לְמָעְלָה.

וְצִוָּה לוֹ לְהַרְבּוֹת תְּהִלִּים יֹאמְרֵם כְּמוֹ שֶׁיֹּאמְרֵם.

וְאוֹר לְיוֹם ו' עֶרֶב שַׁבַּת קֹדֶשׁ קָרִינוּ לְפָנָיו ב' מַעֲשִׂיּוֹת מֵרַבֵּנוּ, מַעֲשֶׂה א' וּב'.

וְקֹדֶם אוֹר הַיּוֹם צִוָּה לְהָבִיא לוֹ מַיִם חַמִּין לַעֲשׂוֹת לוֹ אַמְבָּטִי, וְקֹדֶם שֶׁהֵבִיאוּ לוֹ הָאַמְבָּטִי דִּבֶּר הַרְבֵּה כִּמְעַט כְּצַוָּאָה, וְכָךְ אָמַר: צְּרִיכִים אַתֶּם לְהַחֲזִיק אֶתְכֶם בְּיַחַד בְּאַהֲבָה גְּדוֹלָה, וְאַתֶּם אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים, אֶלָּא שֶׁאַתֶּם שְׁלֵימַזְלְנִיקֶעס (שלומיאלים).

וְאַחַר כָּךְ אָמַר פִּתְאוֹם לְהָעוֹלָם: שְׁלֹשָׁה צָרוֹת הָיָה בְּטֵבֵת; מַהוּ הַצָּרוֹת? וְלֹא זָכְרוּ, וְאָמַר הוּא בְּעַצְמוֹ: בּוֹ מֵת עֶזְרָא הַסּוֹפֵר, וְנִכְתְּבָה תּוֹרָה יְוָנִית, וְנִבְקְעָה הָעִיר, [וְסָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל עַל יְרוּשָׁלָיִם].

וְאָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: נוֹא, אַז עֶזְרָא הַסּוֹפֵר גֵייט אַוֶועק אוּן טְרֵייף פָּסוּל אִיז זִיךְ מִתְגַּבֵּר אַזוֹי פִיל, וִוי סֶע אִיז הַיינְט דָא אֲלָפִים וּרְבָבוֹת טְרֵייף פָּסוּל, נָאר אִיךְ הָאף, אַז אֵיין בְּלֶעטְל פוּן פוּן סִפְרֵי רַבֵּנוּ וֶועט זַיין אַ תִּקּוּן אוֹיף אַלְדִינְג. נוּא, זָאג אִיךְ אַייךְ אָן, אַז אַייעֶר עוּבְדָא זָאל זַיין, אִיר זָאלְט דְּרוּקְן דִּיא סְפָרִים, סֶע זָאל זַיין "יָפוּצוּ מַעְיָנוֹתֶיךָ חוּצָה", אִיר זָאלְט זַיין שְׁטַארְק מִיט גֶעלְט אוּן מִיט רָצוֹן אוּן מִיט טִרְחָא. (כְּשֶׁעֶזְרָא הַסּוֹפֵר מִסְתַּלֵּק וּטְרֵף פָּסוּל מִתְגַּבֵּר, כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ הַיּוֹם אֲלָפִים וּרְבָבוֹת טְרֵפָה פָּסוּל.

אֲבָל אֲנִי מְקַוֶּה שֶׁדַּף אֶחָד מִסִּפְרֵישֶ רַבֵּנוּ יִהְיֶה תִּקּוּן לַכֹּל. נוּ, אֲנִי מַזְהִיר אֶתְכֶם שֶׁעִסְקְכֶם יִהְיֶה לְהַדְפִּיס אֶת הַסְּפָרִים, שֶׁיִּתְקַיֵּם 'יָפוּצוּ מַעְיְנוֹתֶיךָ חוּצָה', שֶׁתִּהְיוּ חֲזָקִים בָּזֶה בְּמָמוֹן (בכסף), בְרָצוֹן וּבְטִרְחָה). וְאָמַר לִבְנוֹ רַבִּי יִצְחָק: אַתָּה גַּם כֵּן צָרִיךְ לִתֵּן ת"ק (חֲמֵשׁ מֵאוֹת) רוּבַּל כֶּסֶף עַל זֶה, וְאִם לָאו, תֵּן שִׁשִּׁים רוּבַּל כֶּסֶף.

וְגַם אָמַר שֶׁיֵּשׁ עֳנָשִׁים קָשִׁים וּמָרִים כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ, אוּן צוּם סוֹף גְלוּסְט זִיךְ צוּ קְרִיגְן אוֹיף אַזוֹי אֵיין רֶבִּי! אוֹי [וּלְבַסּוֹף חוֹשְׁקִים לַחֲלֹק עַל כָּזֶה רַבִּי! אוֹי!].

וּבַבֹּקֶר הִתְלַבֵּשׁ בְּצִיצִית וּתְפִלִּין, וְהִתְפַּלֵּל בְּכָל הַכֹּחוֹת, וְאָמַר סְלִיחוֹת, וּבִשְׁעַת קְרִיאַת הַתּוֹרָה בָּכָה. וְאַחַר כָּךְ לָמַד וְסִיֵּם הַשֻּׁלְחָן עָרוּךְ הַגָּדוֹל, וְאָמְרוּ לוֹ שֶׁיִּלְמַד בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ קָטָן, וָוארוּם סֶע פַאר אַייךְ אַ כֹּחַ. הָאט עֶר זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה גֶעזָאגְט: זַייט אִיר מִיר נִיט אַזוֹי גֶעטְרַיי. [כִּי זוֹ טִרְחָה עֲבוּרְכֶם, אָמַר הוּא זֵכֶר צַדִּיק לִבְרָכָה: אַל תִּהְיוּ כָּל כָּךְ מְסוּרִים עֲבוּרִי].

וְאָמַר תְּהִלִּים. וְאַחַר כָּךְ אָמַר לְנַחְמָן בֶּן עוֹזֵר שֶׁיִּתֵּן לוֹ 'כָּל טוּב', וְלֹא יָדַע מַה הוּא רוֹצֶה, וּפֵרֵשׁ לוֹ: תֵּן לִי הַתַּנַ"ךְ, זֶה כָּל טוּב.

וְאַחַר כָּךְ אָמַר שֶׁאִם יָבוֹאוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים לְפָנָיו עִם כִּנּוֹר וִירַקְּדוּ לְפָנָיו, בְּוַדַּאי יְחַיּוּ אוֹתוֹ. וְאָמַר שֶׁלֹּא יִשְׁתֶּה עוֹד אֲפִלּוּ טֵייא.

וְאַחַר שְׁתֵּי שָׁעוֹת אָמַר לִבְנוֹ רַבִּי יִצְחָק: לֵךְ לַבַּיִת, וְטֹל לִי הַ'קּוּכִין' (תַּבְשִׁיל) שֶל שַׁבָּת, רַק שֶׁיִּהְיֶה שֶׁל שַׁבָּת דַּיְקָא, וְצִוָּה לְהַצִּיעַ שֻׁלְחָן עַל הַכִּסֵּא דַּיְקָא, וְהוּא בְּעַצְמוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה יָשַׁב עַל הַתֵּבָה שֶׁל נֵרוֹת, וְאָכַל כַּזַּיִת בְּדֹחַק גָּדוֹל, וּמְעַט רֹטֶב וּמְעַט צִימֶעס [תבשיל גזר].

וְאַחַר כָּךְ אָמַר, שֶׁבִּרְכַּת הַמָּזוֹן מֻתָּר לְבָרֵךְ עַל הַמִּטָּה הַסְּמוּכָה, וּבְתוֹךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן אָמַר: הָרַחֲמָן הוּא יַמְשִׁיךְ לָנוּ קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אוּן הָאט גֶעזָאגְט: אִיךְ הָאבּ נִיט אִין זִין גֶעהַאט צוּ עֶסְן, נָאר סֶע הָאט גָּאר בַּיי מִיר זִיךְ אִיבֶּער גֶעדְרֵייט אִין דֶער מַחֲשָׁבָה [וְאָמַר: "לֹא הָיָה בְּדַּעְתִּי לֶאֱכוֹל, רַק שֶׁמַּחֲשַׁבְתִּי הִשְׁתַּנְּתָה לְגַמְרֵי].

וְאַחַר כָּךְ שָׁלַח אַחַר נֵרוֹת, וְאָמַר בְּזֶה הַלָּשׁוֹן: נֵר שַׁבָּת וְנֵר יוֹם טוֹב וְנֵר חֲנֻכָּה הוּא עִנְיָן אֶחָד, וְאָמַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ עַל עִנְיָן זֶה תִּלֵּי תִּלִּין שֶׁל הֲלָכוֹת, פִּלְאֵי פְּלָאוֹת, רַק אֵין לִי כֹּחַ.

וְאַחַר כָּךְ אָמַר לְרַבִּי נַחְמָן מִטּוּלְטְשִׁין פָּסוּק זֶה: "לְכוּ אֶל יוֹסֵף, אֲשֶׁר יֹאמַר לָכֶם תַּעֲשׂוּ" הָעִקָּר הוּא הִתְקַשְּׁרוּת לַצַּדִּיקִים.

וְאַחַר כָּךְ צִוָּה לְכָל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ לֵילֵךְ לַמִּקְוֶה, וְהָלַכְנוּ לַמִּקְוֶה, וּכְשֶׁבָּאנוּ מִמִּקְוֶה, הִתְגַבְּרָה הַחוֹלַאַת עַד לִמְאֹד, וּבָאתָה אֵלָיו הַצַּדֶּקֶת מָרַת אָדְל תִּחְיֶה וְשָׁאֲלָה אוֹתוֹ: וָואס אִיז עֶפֶּעס אַייךְ עֶרְגֶער גֶעוָוארְן?, הָאט עֶר גֶעֶענְטְפֶערְט: סֶע אִיז מִיט גְרוֹיס חֶסֶד, [מַה נַּעֲשָׂה אֶצְלְכֶם גָּרוּעַ יוֹתֵר? והֵשִׁיב, זֶה בְּחֶסֶד גָּדוֹל].

וְאַחַר כָּךְ לֹא דִּבֶּר עִמָּנוּ יוֹתֵר, רַק שָׁמַעְנוּ שֶׁאָמַר 'יְבָרֶכְךָ', וּבִרְכַּת 'הַמַּפִּיל', וְ'חַנּוּן הַמַּרְבֶּה לִסְלֹחַ' (עולה 500 כמניין נתן), וּ'מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת', וּבָרוּךְ אַתָּה בַּקֹּדֶשׁ אֶחָד.

וְהָעִנְיָן הָיָה עֵרֶךְ אַחַד שָׁעָה וָחֵצִי' וְהִסְתַּלְּקוּתוֹ הָיָה מַמָּשׁ בִּנְשִׁיקָה, תֵּכֶף אַחַר הַדְלָקַת נֵר שֶׁל שַׁבַּת קֹדֶשׁ.

וּבָא לִקְבוּרָה בְּמוֹצָאֵי שַׁבַּת קֹדֶשׁ בְּכָבוֹד גָּדוֹל עַד לִמְאֹד' אֲפִלּוּ מֵהַכַּת הַמִּתְנַגְּדִים. וְתוּ אֵין לְהַאֲרִיךְ בִּכְתָב, כִּי הַרְבֵּה דְּבָרִים בָּזֶה, אֲשֶׁר לֹא יַסְפִּיקוּ כָּל אֵילֵי נְבָיוֹת.

נָא וְנָא יְדִידֵינוּ אַחֵינוּ! חִזְקוּ וְאִמְצוּ לְהַחֲזִיק בֵּית אֲדוֹנֵנוּ מוֹרֵנוּ וְרַבֵּנוּ, וְגַם לְהַזִּיל זָהָב מִכִּיסְכֶם לְהַדְפִּיס סְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים, כִּי עַל זֶה הִזְהִיר בְּיוֹתֵר.
הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְנַחֵם אוֹתָנוּ וִישַׂמַּח אֶת לְבָבֵנוּ הַנִּשְׁבָּרָה, כַּאֲשֶׁר אַתֶּם יְדַעְתֶּם' שֶׁכָּל רְצוֹנוֹ וְכָסְפוֹ רַק לִשְׂמֹחַ בַּה' וּבְתוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה.

כֹּה דִּבְרֵי כָּל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ מִבְּרַסְלֶב, תר"ה לפ"ק.