דברי חיזוק ועידוד מתוך הספר ליקוטי הלכות לפרשת תרומה מרבי נתן מברסלב זיע"א תלמידו של רבינו רבי נחמן מברסלב
ליקוטי הלכות לפרשת תרומה אורח חיים חלק א' הלכות ברכת השחר ה' סעיף מ"ה
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי (ליקוטי הלכות לפרשת תרומה, ספר שמות פרק כ"ה): וְעַל כֵּן נִסְמַךְ פָּרָשַׁת הַדְלָקַת הַנֵּרוֹת הַמְּנוֹרָה לַחֲנֻכַּת הַמִּשְׁכָּן בַּפָּרָשָׁה זֹאת. וְכֵן בְּפָרָשַׁת תְּצַוֶּה שֶׁנִּסְמְכָה מִיָּד אַחַר כָּל מַעֲשֵׂה הַמִּשְׁכָּן וְכֵלָיו הַנֶּאֱמָר בְּפָרָשַׁת תְּרוּמָה. וְאַחַר כָּךְ מַתְחִיל תֶּכֶף בְּמִצְוֹת הַדְלָקַת נֵרוֹת הַמְּנוֹרָה, וְאֵינוֹ מְדַבֵּר עֲדַיִן מִשּׁוּם קָרְבָּנוֹת רַק מִנֵּרוֹת הַמְּנוֹרָה וְכַמְּבֹאָר בַּמִּדְרָשִׁים עִנְיָן זֶה לְעִנְיַן גְּדֻלַּת מַעֲשֵׂה הַמְּנוֹרָה וְנֵרֹתֶיהָ.
המשכן הוא בחינת נדבת הלב, לחזק את הרצון הקדוש
כִּי עִקַּר כְּלַל הַמִּשְׁכָּן הָיָה לְתַקֵּן חֵטְא הָעֵגֶל שֶׁהוּא עֲבוֹדָה זָרָה כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה. וּכְלָל הַמִּשְׁכָּן הוּא בְּחִינַת צְדָקָה, בְּחִינַת מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי. כִּי צְדָקָה מַגְבִּיר הָרָצוֹן דִּקְדֻשָּׁה (ליקוטי מוהר"ן ח"ב ד'). כִּי מֹשֶׁה רָאָה גֹּדֶל הִתְגָּרוּת הַשָּׂטָן, שֶׁיֵּשׁ לוֹ כֹּחַ כָּל כָּךְ לְהִתְגָּרוֹת בְּהָאָדָם בְּזֶה הָעוֹלָם, עַד אֲשֶׁר אַחַר שֶׁהוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם בְּאוֹתוֹת נוֹרָאוֹת כָּאֵלֶּה, וְקָרַע לָהֶם אֶת הַיָּם, וְנָתַן לָהֶם אֶת הַתּוֹרָה בְּקוֹלוֹת וּבְרָקִים, וּבְהִתְגַּלּוּת אלקות נוֹרָא וּמַרְעִיד כָּזֶה וְכוּ' וְכוּ'. וְאַף עַל פִּי כֵּן אַחַר כָּל אֵלֶּה, הִכְשִׁילָם (הַיֵּצֶר הָרַע) עַל יְדֵי הָעֶרֶב רַב בִּפְגַם עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁל הָעֵגֶל שֶׁהוּא בְּחִינַת שְׁמָד. עַל כֵּן כְּשֶׁנִּתְרַצָּה לָהֶם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּאַרְבָּעִים יְמֵי רָצוֹן הָאַחֲרוֹנִים מֵאֱלוּל עַד יוֹם כִּפּוּר צִוָּה לָהֶם לַעֲשׂוֹת מִשְׁכָּן.
וּכְלָל הַמִּשְׁכָּן הוּא בְּחִינַת נִדְבַת לֵב, צְדָקָה, כְּדֵי לְחַזֵּק אֶת הָרָצוֹן דִּקְדֻשָּׁה. כִּי בהמשכן וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ הָיוּ כָּל הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁבָּאוּ לְרָצוֹן כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (וַיִּקְרָא י"ט) לִרְצוֹנְכֶם תִּזְבָּחוּהוּ.
כל מה שעובר על האדם עיקר תיקונו על ידי רצונות חזקים
וְעַל כֵּן מַזְכִּיר בַּתְּחִלָּה תֶּכֶף וּמִיָּד פָּרָשַׁת הַמְּנוֹרָה בְּפָרָשַׁת תְּצַוֶּה וּבְפָרָשַׁת בְּהַעֲלֹתְךָ כַּנַ"ל, כִּי זֶה הָעִקָּר שֶׁצְּרִיכִין לְהַגְבִּיר הָרָצוֹן, בְּתֹקֶף גָּדוֹל כָּל כָּךְ עַד שֶׁיָּאִיר לְעוֹלָם וְלֹא יֻפְסַק בְּכָל מִינֵי חֹשֶׁךְ שֶׁעוֹבְרִים עַל כָּל אָדָם כְּפִי מָה שֶׁהוּא, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מַעֲשֵׂה הַמְּנוֹרָה, בְּחִינַת לְהַעֲלוֹת נֵר תָּמִיד.
וְזֶה נַעֲשָׂה בְּכָל אָדָם וּבְכָל זְמַן, בְּכָל דּוֹר וְדוֹר, שֶׁבְּכָל מָה שֶׁעוֹבֵר עַל הָאָדָם עִקַּר תִּקּוּנוֹ עַל יְדֵי תֹּקֶף הָרָצוֹן, שֶׁעַל יְדֵי זֶה מַעֲלִים הַכֹּל מִשְּׁמָד לְרָצוֹן.
כִּי עִקַּר בְּחִינַת עֲבוֹדָה זָרָה וּשְׁמָד הוּא בְּחִינַת תַּאֲוַת מָמוֹן וְטִרְדַּת וּמְרִירַת הַפַּרְנָסָה מָה שֶׁהַשָּׂטָן וְהַבַּעַל דָּבָר מַפִּיל אֶת כָּל אֶחָד בְּדַעְתּוֹ לַטִּבְעִיּוּת, וְרוֹצֶה לְהַרְחִיקוֹ מֵאֱמוּנַת הַהַשְׁגָּחָה וְהָרָצוֹן הָעֶלְיוֹן, וּמֵחֲמַת זֶה דּוֹאֵג תָּמִיד עַל מָמוֹן וּפַרְנָסָה, מֵחֲמַת שֶׁרוֹאֶה שֶׁעַתָּה נִתְמַעֲטָה פַּרְנָסָתוֹ, וְיֵשׁ שֶׁיֵּשׁ לוֹ מָמוֹן הַרְבֵּה אֲבָל מִתְאַוֶּה יוֹתֵר וְיוֹתֵר וְכוּ'.
עבודה זרה ושמד זו נפילת הדעת לריחוק האמונה וההשגחה הפרטית העליונה
וְכָל זֶה נִמְשַׁךְ מִבְּחִינַת כְּפִירוֹת בְּרָצוֹן וְהַשְׁגָּחָה, שֶׁהֵם בְּחִינַת שְׁמָד וַעֲבוֹדָה זָרָה. כִּי כָּל הָעֲבוֹדָה זָרָה תְּחוּבִים בְּמָמוֹן כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בהתורה צוית צדק וכו' (ליקוטי מוהר"ן ח"א כ"ג).
וְהַתִּקּוּן לָזֶה בְּחִינַת מַעֲשֵׂה הַמִּשְׁכָּן, בְּחִינַת צְדָקָה לַעֲנִיִּים הֲגוּנִים וּכְשֵׁרִים בֶּאֱמֶת. כִּי ל"ט מְלָאכוֹת מִמִּשְׁכַּן גָּמְרִינַן (ל"ט הַמְּלָאכוֹת הָאֲסוּרוֹת בְּשַׁבָּת נִלְמְדוּ מִמְּלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן), וְכָל עִסְקֵי הַמַּשָּׂא וּמַתָּן וְהַמְּלָאכוֹת כְּלוּלִים בל"ט מְלָאכוֹת. וְצָרִיךְ כָּל אֶחָד לְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה וּלְכַוֵּן לְהַמְשִׁיךְ עַל עַצְמוֹ קְדֻשַּׁת הַמִּשְׁכָּן שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה, שֶׁעֲשָׂאוֹ בְּתִקּוּנִים כָּאֵלֶּה לְתַקֵּן לְדוֹרוֹת חֵטְא הָעֵגֶל שֶׁהוּא עֲבוֹדָה זָרָה בְּחִינַת תַּאֲוַת מָמוֹן.
כִּי בְּהֶמְשֵׁכָן כָּלוּל כָּל הַגְּוָנִין עִלָּאִין (הַגְּוָנִים הָעֶלְיוֹנִים) הַמְּלֻבָּשִׁין בְּכֶסֶף וְזָהָב וּנְחֹשֶׁת וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְכוּ' שֶׁבְּשָׁרְשָׁם הֵם גְּבוֹהִים מְאֹד, כִּי הֵם עִקַּר גְּדֻלַּת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּמָקוֹם אַחֵר (ליקו"מ ח"א כ"ה). אַךְ לְמַטָּה נָפְלוּ מְאֹד עַד שֶׁרֹב הִתְרַחֲקוּת בְּנֵי הָאָדָם מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא עַל יְדֵי טִרְדַּת הַמָּמוֹן וְהַחֲפָצִים, שֶׁכֻּלָּם כְּלוּלִים בְּכֶסֶף וְזָהָב וּנְחֹשֶׁת וּתְכֵלֶת וְכוּ'.
על ידי התקשרות לצדיקים וצדקה לשם שמים זוכים להארת הרצון אפילו במקומות החשוכים
וּמִי שֶׁמְּקַשֵּׁר עַצְמוֹ לְצַדִּיקֵי הַדּוֹר הָאֲמִתִּיִּים בְּחִינַת מֹשֶׁה, וּמַרְבִּים בִּצְדָקָה דִּקְדוּשָׁה לַשָּׁמַיִם וְלֹא לְהִתְפָּאֵר, עַל יְדֵי זֶה זוֹכִים שֶׁמֵּאִיר בָּהֶם הֶאָרַת הָרָצוֹן מִבְּחִינַת מֹשֶׁה, עַד שֶׁיָּאִיר לָהֶם בְּכָל מִינֵי חֹשֶׁךְ לַעֲלוֹת מִשָּׁם.
המשכן מגן על ישראל גם לאחר חורבנו
כִּי הַמִּשְׁכָּן נַעֲשָׂה בִּקְדֻשָּׁה כָּזֹאת שֶׁאֲפִלּוּ בְּחֻרְבָּנוֹ יָגֵן עַל יִשְׂרָאֵל בִּבְחִינַת (שֵׁמוֹת ל"ח) אֵלֶּה פְּקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן – מִשְׁכָּן. מִשְׁכָּן בְּבִנְיָנוֹ וּמִשְׁכָּן בְּחֻרְבָּנוֹ, בִּבְחִינַת (בַּמִּדְבָּר כ"ד) מָה טוֹבוֹ אֹהָלֶךָ יַעֲקֹב מִשְּׁכֵנוֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, אֲפִלּוּ כְּשֶׁהֵם חֲרֵבִים מְגַנִּים עַל יִשְׂרָאֵל. וּבִשְׁבִיל זֶה הֵקִימוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן בְּכָל פַּעַם וּפֵרְקוּהוּ בְּעַצְמָן וְנָסְעוּ עִמּוֹ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם בְּמִדְבַּר חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה, מָקוֹם נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב וְכוּ'. וְאַחַר כָּךְ חָזְרוּ וֶהֱקִימוּהוּ וְכוּ', לְהוֹרוֹת לַדּוֹרוֹת שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁהַמִּשְׁכָּן יִהְיֶה נִפְרַק וְחָרוּב (מְפֹרָק אוֹ אַחַר חֻרְבַּן) יָגֵן עֲלֵיהֶם.
וְאִם יְקַשְּׁרוּ רְצוֹנָם תָּמִיד בִּקְדֻשַּׁת הַמִּשְׁכָּן וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וְכֵלָיו, וְהַכֹּל בְּכֹחַ הֲצַדִּיקֵי אֱמֶת הָעוֹסְקִים בְּבִנְיַן הַמִּשְׁכָּן בְּכָל דּוֹר וְדוֹר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בהתורה אֲזַמְּרָהּ וְכוּ' (ליקו"מ ח"א רפ"ב) עַל יְדֵי זֶה יוּכְלוּ לַעֲבֹר בְּשָׁלוֹם בְּכָל הַמִּדְבָּרִיּוֹת, בְּכָל מִינֵי חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת, אֲפִלּוּ כְּשֶׁעוֹבְרִים ח"ו בִּמְקוֹם נָחָשׁ וְשָׂרַף וְעַקְרָב וְצִמָּאוֹן וְכוּ'.
שֶׁבְּכָל מְקוֹמוֹת אֵלּוּ בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיַּעֲבֹר בָּהֶם הָרוֹצֶה לָגֶשֶׁת אֶל הַקֹּדֶשׁ, בִּפְרָט מִי שֶׁנִּכְשַׁל כְּבָר בְּמָה שֶׁנִּכְשַׁל וְרוֹצֶה לָשׁוּב, שֶׁבְּהֶכְרֵחַ שֶׁיַּעֲבֹר בְּאֵלּוּ הַמְּקוֹמוֹת, בִּבְחִינַת מָה שֶׁאָמַר רַבֵּנוּ זַ"ל עַל מַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל "בהיינו דְּעָאל" וְכוּ' [בְּדֶרֶךְ הָעֲלִיָּה, הַשָּׁב חוֹזֵר דֶּרֶךְ הַמְּקוֹמוֹת שֶׁעָבַר בִּירִידָתוֹ] (עַיֵּן בהתורה רציצא, ליקו"מ ח"א כ"ז). וּמִכֻּלָּם יַצִּילֵנוּ ה' עַל יְדֵי תֹּקֶף הָרָצוֹן דִּקְדוּשָׁה שֶׁיִּזְכֶּה עַל יְדֵי הִתְקַשְּׁרוּת לְצַדִּיקֵי אֱמֶת.
המנורה מאירה במקומות החשוכים והאפלים
וְעַל כֵּן הִזְכִּיר בַּתְּחִלָּה מַעֲשֵׂה הַמְּנוֹרָה אַחַר מַעֲשֵׂה הַמִּשְׁכָּן כַּנַ"ל, כִּי מַעֲשֵׂה הַמְּנוֹרָה וְנֵרֹתֶיהָ הֵם עִקַּר אוֹר הָרָצוֹן שֶׁהָיָה מֵאִיר בַּמִּשְׁכָּן וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁעַל יְדֵי זֶה עוֹלִים מִכָּל מִינֵי חֹשֶׁךְ שֶׁבָּעוֹלָם בִּבְחִינַת (תְּהִלִּים י"ח) כִּי אַתָּה תָּאִיר נֵרִי וְכוּ'.
רבי נתן מברסלב זצוק"ל חיבר (בין יתר חיבוריו) את החיבור הענק והמפואר ליקוטי הלכות על פי סדר השולחן ערוך ומתוכו מלקטים את דברי התורה לשבת "ליקוטי הלכות לפרשת השבוע".
