מטעמים לשולחן השבת והתחזקות נפלאה מתוך הספר ליקוטי הלכות לפרשת מקץ מרבי נתן תלמידו של רבי נחמן מברסלב
ליקוטי הלכות לפרשת מקץ מתוך חלק אורח חיים א' הלכות נטילת ידיים שחרית ד' סעיף א' וסעיף ז'
רבי נחמן מברסלב בעצה מעשית איך לבטל את ייסורי הגוף והנפש העוברים על האדם בעולם הזה
וַתָּבֹאנָה אֶל קִרְבֶּנָה וְלֹא נוֹדַע כִּי בָאוּ אֶל קִרְבֶּנָה וְכוּ': עַל פִּי הַתּוֹרָה וַיֹּאמֶר בֹּעַז אֶל רוּת (ליקוטי מוהר"ן תורה ס"ה) עַיֵּן שָׁם כָּל הַתּוֹרָה הֵיטֵב. וְהַכְּלָל שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ תָּמִיד לְהִסְתַּכֵּל עַל הַתַּכְלִית שֶׁהוּא כּוּלוֹ טוֹב כּוּלוֹ אֶחָד, שֶׁשָּׁם מִתְבַּטְּלִין כָּל הַיִּסּוּרִים וְכָל הַצָּרוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, כִּי הַכֹּל לְטוֹבָה.
אַךְ אִי אֶפְשָׁר לְהִסְתַּכֵּל עַל הַתַּכְלִית הַזֶּה כִּי אִם בסתימו דעיינין מחיזו דהאי עלמא לגמרי וכו'. וְעַל כֵּן מֻטְבָּע בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ יִסּוּרִין גְּדוֹלִים חַס וְשָׁלוֹם, הוּא סוֹתֵם וְעוֹצֵם עֵינָיו בְּחָזְקָה מְאֹד וְכוּ'. כְּדֵי לִבְרֹחַ אֶל הַתַּכְלִית וְכוּ' עַיֵּן שָׁם כָּל זֶה הֵיטֵב.
אַךְ אַחַר כָּךְ כְּשֶׁשָּׁב מֵהַבִּטּוּל חוֹזְרִים וּמִתְגַּבְּרִים הַיִּסּוּרִים בְּיוֹתֵר מִבִּתְחִלָּה, כְּמוֹ שְׁנֵי אֲנָשִׁים שֶׁנִּלְחָמִים זֶה עִם זֶה שֶׁכְּשֶׁאֶחָד רוֹאֶה שֶׁחֲבֵרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, אֲזַי הוּא מִתְחַזֵּק מְאֹד וּמִתְגַּבֵּר בְּיוֹתֵר.
אַךְ אַחַר כָּךְ מְקָרְרִין וּמְבַטְּלִין הַיִּסּוּרִים עַל יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁשּׁוֹאֲבִין עַל יְדֵי הַיִּסּוּרִים עַל יְדֵי שֶׁנִּתְבַּטֵּל אֶל הַתַּכְלִית שֶׁעַל יְדֵי זֶה מֵאִיר הַזְּרִיחָה שֶׁל הַרְשִׁימוּ לְתוֹךְ הַמּוֹחִין וּמְקַבֵּל תּוֹרָה עַל יְדֵי הַשִּׂמְחָה שֶׁהוּא כְּלִי לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה שֶׁעַל יְדֵי זֶה מְכַבִּין צִמָּאוֹן הַנֶּפֶשׁ שֶׁהוּא בְּחִינַת יִסּוּרִים בִּבְחִינַת (יְשַׁעְיָה נ"ה) 'הוֹי כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם' וְכוּ' עַיֵּן שָׁם כָּל זֶה בַּאֵר הֵיטֵב. וְאָז יְכוֹלִין לְהִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי וְלַעֲשׂוֹת אֶחָד מִכָּל הַתְּפִלָּה וְכוּ' וְכוּ' עַיֵּן שָׁם הֵיטֵב.
וְזֶה בְּחִינַת חֲלוֹם פַּרְעֹה שֶׁתִּקּוּנוֹ עַל יְדֵי יוֹסֵף שֶׁפָּתַר אוֹתוֹ שֶׁקּוֹרִין זֹאת הַפָּרָשָׁה בִּימֵי חֲנֻכָּה. כִּי פַּרְעֹה רָאָה בְּעֵת שֵׁנָה שֶׁנִּמְשַׁךְ מִבְּחִינַת בִּטּוּל כַּנַ"ל. רָאָה אָז אֵיךְ שֶׁבַע פָּרוֹת הָרָעוֹת בּוֹלְעִים שֶׁבַע פָּרוֹת הַטּוֹבוֹת וְכוּ', שֶׁהוּא בְּחִינַת הִתְגַּבְּרוּת הָרַע עַל הַטּוֹב, הַיְנוּ הִתְגַּבְּרוּת הז' מִדּוֹת רָעוֹת עַל ז' הַמִּדּוֹת הַטּוֹבוֹת עַד אֲשֶׁר (בְּרֵאשִׁית מ"א) 'וַתָּבֹאנָה אֶל קִרְבֶּנָה וְלֹא נוֹדַע כִּי בָאוּ אֶל קִרְבֶּנָה'.
העבודה המיוחדת לזכור את ימי הטובה ולא לתת לימי הרעה לגבור על הטוב כאילו לא היה כלל טוב
כִּי כָּל כָּךְ מִתְגַּבֶּרֶת הַסִּטְרָא אַחֲרָא בְּכָל פַּעַם עַד שֶׁרוֹצָה לְהַשְׁכִּיחַ אֶת הָאָדָם בְּכָל פַּעַם כְּאִלּוּ לֹא רָאָה טוֹב מֵעוֹלָם אַף עַל פִּי שֶׁבַּתְּחִלָּה בְּעֵת הַבִּטּוּל רָאָה רַק אֶת הַטּוֹב שֶׁהֵם בְּחִינַת ז' פָּרוֹת הַטּוֹבוֹת, אַךְ רָאָה שֶׁתֶּכֶף אַחַר כָּךְ סָמוּךְ לַהֲקִיצוֹ דְּהַיְנוּ כְּשֶׁמַּתְחִיל לָשׁוּב מֵהַבִּטּוּל חוֹזְרִים וּמִתְגַּבְּרִים אַחַר כָּךְ שֶׁבַע פָּרוֹת הָרָעוֹת, שֶׁהֵם הָרַע שֶׁאוֹרֵב וּמִתְגָּרֶה וּמִתְגַּבֵּר בְּיוֹתֵר אַחַר כָּךְ וְכַנַ"ל וְזֶה שֶׁנִּסְמַךְ הִתְגַּבְּרוּת הַפָּרוֹת רָעוֹת לַהֲקִיצוֹ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם 'וּמַרְאֵיהֶן רַע וְכוּ' וְאִיקַץ'. וְכֵן בְּכָל הַפָּרָשָׁה, הַיְנוּ כַּנַ"ל.
וְתִקּוּנוֹ עַל יְדֵי יוֹסֵף שֶׁזָּכָה לְתַכְלִית הַבִּטּוּל בִּשְׁלֵמוּת כָּרָאוּי בִּבְחִינַת (בְּרֵאשִׁית מ"ט) 'בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן' – עוֹלֶה עַיִן, שֶׁיּוֹסֵף בְּחִינַת הַצַּדִּיק הָאֱמֶת עוֹלָה עַל הָעַיִן, כִּי הוּא סוֹתֵם עֵינָיו מחיזו דְּהַאי עָלְמָא לְגַמְרֵי וְאֵין לוֹ שׁוּם הִסְתַּכְּלוּת בָּזֶה הָעוֹלָם אֲפִלּוּ כְּהֶרֶף עַיִן וְעַל כֵּן נִקְרָא עוֹלֶהָ עַיִן, כִּי הוּא עוֹלֶה עַל הָעַיִן וּמוֹשֵׁל עָלָיו.
כִּי מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ הִסְתַּכְּלוּת בָּזֶה הָעוֹלָם כְּפִי הִסְתַּכְּלוּתוֹ כֵּן הוּא תַּחַת הָעַיִן, כִּי הָעַיִן מוֹשֵׁל עָלָיו מֵאַחַר שֶׁנִּמְשַׁךְ אַחַר עֵינָיו כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רז"ל (סוֹטָה ט') עַל כַּמָּה שֶׁהָלַךְ אַחַר עֵינָיו. שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת (בַּמִּדְבָּר ט"ו.) 'וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם' שֶׁלֹּא תִּהְיֶה הָעַיִן רוֹאֶה וְהַלֵּב חוֹמֵד שׁוֹלְטִין עָלָיו.
רַק הוּא יִתְגַּבֵּר עַל הָעַיִן וְהַלֵּב וְיַעֲלֶה עֲלֵיהֶם וְיִמְשֹׁל בָּהֶם בִּבְחִינַת עוֹלֵי עַיִן, שֶׁלֹּא יִהְיוּ לוֹ שׁוּם הִסְתַּכְּלוּת בְּזֶה הָעוֹלָם שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת יוֹסֵף שֶׁנִּקְרָא עֹל עַיִן. וְעַל כֵּן הוּא מְבַטֵּל כָּל הַחֶרְפוֹת וְהַבּוּשׁוֹת שֶׁהֵם כְּלָל הַתַּאֲווֹת וְהַסִּטְרָא אַחֲרָא בִּבְחִינַת (בְּרֵאשִׁית ל') 'אָסַף אֱלֹקִים אֶת חֶרְפָּתִי'.
יוסף הצדיק זכה וזכר את ימי הטוב גם כאשר הכל היה נראה רע ואפל
וְעַל כֵּן זָכָה יוֹסֵף לְתַכְלִית הַבִּטּוּל בִּשְׁלֵמוּת. וְעַל יְדֵי זֶה פָּתַר וְתִקֵּן חֲלוֹם פַּרְעֹה וְהִגְבִּיר הַטּוֹב עַל הָרַע, שֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע עַל שֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב. וְזֶה בְּחִינַת (בְּרֵאשִׁית מ"ו) 'וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל עֵינֶיךָ', 'יָדוֹ' דַּיְקָא בְּחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה שֶׁמְּקַבְּלִין מהרשימו שֶׁעִקַּר הַקַּבָּלָה עַל יְדֵי בְּחִינַת יָדַיִם בִּבְחִינַת (דְּבָרִים ט') 'וּשְׁנֵי לֻחֹת הַבְּרִית עַל שְׁתֵּי יָדָי', בְּחִינַת 'כְּתוּבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹקִים' הַנֶּאֱמָר בהתורה הנ"ל עַל מַאֲמָר רז"ל (תַּעֲנִית ל"א) וְכָל אֶחָד מַרְאֶה בְּאֶצְבָּעוֹ. כִּי עִקַּר הַתִּקּוּן הוּא עַל יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁמְּקַבְּלִין אַחַר כָּךְ כַּנַ"ל.
וְהַתּוֹרָה מְגִנָּה עַל הָעֵינַיִם שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁחוֹזְרִין מֵהַבִּטּוּל לֹא יִתְגַּבְּרוּ הַסִּטְרָא אַחֲרָא כִּי נוֹפֶלֶת עַל יְדֵי הַתּוֹרָה בִּבְחִינַת (תְּהִלִּים י"ט) 'מִצְוַת ה' בָּרָה מְאִירַת עֵינָיִם'. וְזֶהוּ 'וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל עֵינֶיךָ', 'יָדוֹ' דַּיְקָא 'עֵינֶיךָ' דַּיְקָא וְכַנַ"ל. הַיְנוּ שֶׁאֲפִלּוּ כְּשֶׁחוֹזְרִין מֵהַבִּטּוּל שֶׁהוּא בְּחִינַת פְּתִיחַת הָעֵינַיִם אַף עַל פִּי כֵן לֹא יִהְיֶה לָהֶם כֹּחַ לְהִתְגַּבֵּר עוֹד. כִּי יִתְבַּטְּלוּ עַל יְדֵי הַתּוֹרָה וְכַנַ"ל.
כִּי הַצַּדִּיקִים וְהַכְּשֵׁרִים אֲפִלּוּ כְּשֶׁחוֹזְרִים מֵהַבִּטּוּל וּפוֹתְחִין אֶת הָעֵינַיִם אֵינָם מִסְתַּכְּלִים חַס וְשָׁלוֹם עַל הַבְלֵי עוֹלָם הַזֶּה. רַק שׁוֹמְרִים עֵינֵיהֶם עַל יְדֵי הַתּוֹרָה שֶׁמְּקַבְּלִין מֵהַבִּטּוּל כַּנַ"ל. וְעַל יְדֵי זֶה מִתְבַּטְּלִין כָּל הַדִּינִים וְהַצָּרוֹת וְכָל הַסִּטְרָא אַחֲרָא וְזֶהוּ בְּחִינַת וְיוֹסֵף יָשִׁית יָדוֹ עַל עֵינֶיךָ וְכַנַ"ל.
העצה הקדושה של סגירת העיניים מתוך הספר הקדוש לקוטי מוהר"ן סימן ס"ה "ויאמר בועז אל רות"
כְּשֶׁרוֹצִים לְהִסְתַּכֵּל עַל הַתַּכְלִית שֶׁהוּא כֻּלּוֹ טוֹב, כֻּלּוֹ אֶחָד צָרִיך לִסְתּם אֶת עֵינָיו, וּלְכַוֵּן הַהִסְתַּכְּלוּת אֶל הַתַּכְלִית כִּי אוֹר הַתַּכְלִית הַזֶּה הִיא רְחוֹקָה מֵהָאָדָם וְאִי אֶפְשָׁר לִרְאוֹתוֹ כִּי אִם בִּסְתִימוּ דְּעֵינִין שֶׁצָּרִיך לִסְתּם אֶת הָעֵינַיִם לְגַמְרֵי, וּלְסָגְרָם בְּחָזְקָה מְאד אַף גַּם לְדָחְקָם בְּהָאֶצְבַּע, כְּדֵי לְסָתְמָם לְגַמְרֵי וְאָז יוּכַל לְהִסְתַּכֵּל עַל הַתַּכְלִית הַזֶּה הַיְנוּ שֶׁצָּרִיך לִסְתּם אֶת עֵינָיו מֵחֵזוּ דְּהַאי עַלְמָא לְגַמְרֵי לְהַעֲלִים עֵינָיו וּלְסָגְרָם מְאד לִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל כְּלָל עַל תַּאֲווֹת עוֹלָם הַזֶּה וַהֲבָלָיו וְאָז יוּכַל לִרְאוֹת וּלְהַשִּׂיג אוֹר הַתַּכְלִית הַזֶּה, שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב וְאָז יִתְבַּטְּלוּ הַיִּסּוּרִין.
