דברי תורה וחיזוק ומטעמים לשולחן השבת מתוך הספר ליקוטי הלכות לפרשת מצורע מרבי נתן מברסלב זיע"א
ליקוטי הלכות לפרשת מצורע חלק אורח חיים הלכות ברכת השחר הלכה ה' אות מ"א:
וספר לו שבעת ימים לטהרתו וכו' ורחץ בשרו במים חיים וטהר (ליקוטי הלכות לפרשת מצורע ויקרא פרק ט"ו פסוק י"ג): והעיקר שצריך להאמין שבכל יום ויום נעשים חדשות לגמרי, על כן צריכין להמתין ולהמתין עד יגיע יום ישועתו. כי השם יתברך מצמיח ישועות בכל יום כמו שאומרים בברכת קריאת שמע בכל יום, עושה חדשות וכו' מצמיח ישועות וכו' רק אף על פי כן צריכין להמתין הרבה עד תצמח ותתגלה ישועתו בשלימות.
וכל זה רמזה לנו התורה הקדושה בדיני טהרת הטמאים, שרוב טהרתן תלוי בימים ובזמן כפי ערך טומאתן. כגון הטמאים ביותר כמו טמא מת וזב ומצורע צריכין להמתין שבעה ימים, ובעל קרי וכיוצא צריכין להמתין יום אחד עד שיעריב שמשן ויתחיל יום שלאחריו.
וכל זה הוא בחינת הנ"ל שבכל יום ויום נעשים חדשות לגמרי, ועל כן זה שנטמא ורוצה להיטהר צריך טבילה במקווה כדי להמשיך עליו קדושה וטהרה ממקווה העליונה שהוא המקווה של שבועות שהוא המקווה של שער החמישים כמו שכתוב בכוונות האר"י ז"ל ומובא בהתורה וביום הביכורים (תורה נ"ו) עיין שם. כי משם נמשך הטהרה לכל הטובלים במקוה להיטהר מטומאתן.
ואחר שהתחילו להיטהר על ידי המקוה הקדושה עדיין לא נגמר טהרתן בשלימות, וצריכין להמתין עד שיעריב שמשן של זה היום ויתחיל יום שלאחריו, כמו שכתוב "ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים", להורות שהמשכת הטהרה והקדושה תלויה בימים, שכל מה שבא ונתחדש יום אחר נתווסף ונתחדש קדושה יתירה מלמעלה. כי רק בשביל זה השם יתברך מקיים עולמות מששת ימי בראשית עד הסוף. ובכל עת הוא בורא יום ולילה וכו'.
כי כל יום ויום של כל ימי עולם הוא בריאה חדשה ממש. כי יום הזה עדיין לא היה מעולם. וצריך כל אחד לשום לב לזה ולהודות לשמו יתברך בכל לב על זה בכל יום ויום, ולומר ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית בלב שלם בכל יום. ועיקר התחדשות בכל יום ויום הוא רק בשביל להמשיך ולהאיר מקדושתו העליונה עלינו מחדש, לעורר אותנו להתחדש בכל יום ויום ברצונות חדשים וחזקים וכו' להשם יתברך.
ועל כן הטמא שטבל והתחיל להיטהר אינו רשאי לאכול בתרומה עד שיעריב שמשו ויבוא היום שלאחריו. כי כפי טומאתו, אף על פי שהתחיל להיטהר וטבל במקוה, אף על פי כן אינו יוצא מידי טומאתו בשלימות עד שימתין על התחלת היום שלאחריו שיהיה נמשך יום חדש, קדושה חדשה, רצונות קדושים חדשים, ואז דייקא יטהר לאכול מן הקדשים:
