דברי תורה וחיזוק נפלאים מתוך הספר הקדוש ליקוטי הלכות לפרשת וירא מרבי נתן מברסלב תלמידו של רבי נחמן מברסלב זיע"א
ליקוטי הלכות לפרשת וירא מתוך חלק חושן משפט הלכות שותפים בקרקע הלכה ד' אות ד':
וְאֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר פֶּתַח הַבַּיִת הִכּוּ בַּסַּנְוֵרִים מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל וַיִּלְאוּ לִמְצֹא הַפָּתַח (פרשת וירא פרק י"ט פסוק י"א): כִּי עִקַּר הַבֵּרוּר וְהַתִּקּוּן שֶׁל כָּל הַנִּיצוֹצוֹת הַקְּדוֹשִׁים הוּא כְּשֶׁזּוֹכִין לִכְנֹס לְתוֹךְ הַפֶּתַח. כִּי עִקַּר הַמַּאֲרָב שֶׁל הַסִּטְרָא אַחֲרָא וְהַקְּלִפּוֹת הוּא אֵצֶל הַפֶּתַח דִּקְדוּשָׁה, שֶׁשָּׁם הֵם רוֹבְצִים וְאוֹרְבִים וְשׁוֹמְרִים לִבְלִי לְהַנִּיחַ לִכְנֹס לְתוֹךְ פִּתְחֵי הַקְּדֻשָּׁה. כִּי הַקְּלִפּוֹת נִקְרָאִים נוֹטְרֵי תַּרְעָא [שׁוֹמְרֵי הַשַּׁעַר], שֶׁעוֹמְדִים אֵצֶל הַפֶּתַח שֶׁלֹּא לְהַנִּיחַ לִכְנֹס מִחוּץ לַפְּנִים עַד אֲשֶׁר יִזְכֶּה לְשָׁבְרָם.
וְזֶה בְּחִינַת 'לַפֶּתַח חַטָּאת רוֹבֵץ', שֶׁהַחַטָּאת, שֶׁהוּא הַסִּטְרָא אַחֲרָא, רוֹבֵץ אֵצֶל הַפֶּתַח וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (מִשְׁלֵי פֶּרֶק י"ד) 'וּרְשָׁעִים עַל שַׁעֲרֵי צַדִּיק', שֶׁהָרְשָׁעִים שֶׁהֵם הַקְּלִפּוֹת עוֹמְדִים עַל שַׁעֲרֵי צַדִּיק שֶׁהֵם שַׁעֲרֵי הַקְּדֻשָּׁה וְאֵינָם מַנִּיחִים לִכְנֹס.
וְעִקַּר הַכְנָעָתָם הוּא עַל יְדֵי הָאֱמֶת, כִּי עַל יְדֵי אוֹר הָאֱמֶת רוֹאִין אֶת הַפֶּתַח לִכְנֹס מִחוּץ לִפְנִים, כִּי מִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִכְנֹס לִפְנִים מוֹנְעִין אוֹתוֹ הַנְּטוּרֵי תַּרְעָא לִכְנֹס. וְעִקַּר כּוֹחָם לִמְנֹעַ הוּא מָה שֶׁמִּתְפַּשְּׁטִין לִפְנֵי הַפֶּתַח. כִּי בֶּאֱמֶת אֵין שׁוּם מְנִיעָה כְּלָל, רַק הָעִקָּר הַמְּנִיעָה הוּא הַחֹשֶׁךְ שֶׁנִּקְרָא מְנִיעָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב וְלֹא חֶשְׁכַת וְכוּ'. הַיְנוּ מָה שֶׁמְּרַמִּין אֶת הָאָדָם בְּבִלְבּוּלִים וּשְׁטוּתִים וּמַחְשִׁיכִין לִפְנֵי עֵינָיו בַּאֲחִיזַת עֵינַיִם עַד שֶׁנִּדְמֶה להאדם שֶׁאֵין שׁוּם פֶּתַח לְפָנָיו לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.
אֲבָל בֶּאֱמֶת דֶּרֶךְ הַחַיִּים נָתוּן לִפְנֵי כָּל אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם, וַאֲפִלּוּ בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת יְכוֹלִין לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּנוּ זַ"ל כַּמָּה פְּעָמִים. רַק שֶׁהָאָדָם הוּא עִוֵּר וְאֵין רוֹאֶה אֶת הַפֶּתַח עַל יְדֵי הַקְּלִפּוֹת שֶׁנִּקְרָאִים חֹשֶׁךְ, שֶׁהֵם עִקַּר הַמְּנִיעוֹת, שֶׁהֵם מַחֲשִׁיכִין אוֹר עֵינָיו שֶׁל אָדָם עַד שֶׁאֵין רוֹאֵה הַפֶּתַח, בִּבְחִינַת 'וְאֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר פֶּתַח הַבַּיִת הִכּוּ בַּסַּנְוֵרִים וְכוּ' וְיִלְאוּ לִמְצֹא הַפֶּתַח', שֶׁמִּי שֶׁאֵינוֹ כְּדַאי לִכְנֹס מַחֲשִׁיכִין אֶת עֵינָיו, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת סַנְוֵרִים, עַד שֶׁהוּא לוֹאֶה לִמְצֹא הַפֶּתַח.
וְעַל כֵּן אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה לַעֲמֹד כְּנֶגְדָּם כִּי אִם עַל יְדֵי הָאֱמֶת. שֶׁבְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא, צָרִיךְ לְהִסְתַּכֵּל רַק עַל הָאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ, וּלְהַמְשִׁיךְ עַצְמוֹ רַק אֶל הָאֱמֶת בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם וּלְדַבֵּר דִּבְרֵי אֱמֶת בִּתְפִלָּתוֹ וּתְחִנָּתוֹ כְּפִי מָה שֶׁהוּא, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל וּלְדַבֵּר בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ כְּלָל, אַף עַל פִּי כֵּן יִרְאֶה עַל כָּל פָּנִים לִדְבַר הַדִּבּוּר שֶׁיְּדַבֵּר בֶּאֱמֶת.
כְּגוֹן שֶׁיֹּאמַר: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הוֹשִׁיעֵנִי! וַיֹּאמֶר עַל כָּל פָּנִים אֵלּוּ הַתֵּבוֹת בֶּאֱמֶת. וְכֵן כַּיּוֹצֵא בָּזֶה בִּשְׁאָר דִּבּוּרִים, עַל כָּל פָּנִים יֹאמַר אוֹתָם בֶּאֱמֶת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹצִיא אוֹתָם בְּחִיּוּת וְהִתְלַהֲבוּת כָּרָאוּי, עַל כָּל פָּנִים יֹאמַר אוֹתָם בִּפְשִׁיטוּת בֶּאֱמֶת. וַאֲזַי הָאֱמֶת יָאִיר לוֹ וְיִזְכֶּה לִרְאוֹת הַפֶּתַח, וְאָז בְּוַדַּאי יִזְכֶּה לִכְנֹס אֶל הַקְּדֻשָּׁה כִּי אֵין שׁוּם מְנִיעָה בָּעוֹלָם כַּנַ"ל. וְתֶכֶף כְּשֶׁרוֹאִין הַפֶּתַח נִכְנָסִין אֶל הַקְּדֻשָּׁה לָבֶטַח.
