דברי תורה וחיזוק ומטעמים לשולחן השבת מתוך הספר הקדוש ליקוטי הלכות לפרשת ויקהל מרבי נתן תלמידו של רבי נחמן מברסלב זיע"א
ליקוטי הלכות לפרשת ויקהל מתוך חלק יורה דעה, הלכות תערובות הלכה ה' אות ה'.
בניין המשכן הוא בחינת בניין היכל הקודש – לקרב נפשות ישראל להשם יתברך
וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה וְכוּ' שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וְכוּ' כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת: (ליקוטי הלכות לפרשת ויקהל שמות פרק ל"ה פסוק א'-ב'): זֶהוּ בְּחִינַת וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה וְכוּ', וְהִזְהִירָם עַל מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן. וּמִקּוֹדֵם הִזְהִירָם עַל שְׁמִירַת שַׁבָּת לְהוֹרוֹת שֶׁמְּלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן אֵינָהּ דּוֹחָה שַׁבָּת כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִ"לִ (רש"י שמות ל"ה א'). וְלִכְאוֹרָה קָשֶׁה, מֵהֵיכָן עָלָה עַל הַדַּעַת שֶׁמְּלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן דּוֹחָה שַׁבָּת, הֲלֹא אֵין שׁוּם מִצְוָה שֶׁאֵין זְמַנָּהּ קָבוּעַ דּוֹחֶה שַׁבָּת.
אַךְ הָעִנְיָן, כִּי מְלֶאכֶת בִּנְיַן הַמִּשְׁכָּן וְכֵלָיו זֶה בְּחִינַת בִּנְיַן הֵיכַל הַקֹּדֶשׁ [לְקָרֵב נַפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ], כִּי עַל יְדֵי בִּנְיַן הַמִּשְׁכָּן שָׁרְתָה הַשְּׁכִינָה בְּיִשְׂרָאֵל, וְהִתְקָרְבוּ יִשְׂרָאֵל לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם וְשָׁבוּ בִּתְשׁוּבָה, שֶׁכָּל זֶה הוּא בְּחִינַת בִּנְיַן הֵיכַל הַקֹּדֶשׁ הַמְּבֹאָר בַּהֲתּוֹרָה הנ"ל. ('היכל הקודש' ליקוטי מוהר"ן תורה נ"ט) כִּי כְּמוֹ שֶׁנִּבְנָה הַמִּשְׁכָּן בַּגַּשְׁמִיּוּת, שֶׁעִקָּרוֹ הָיָה בִּשְׁבִיל הַהֵיכָל הַקֹּדֶשׁ שֶׁהוּא לִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר שָׁם הָאָרוֹן, כְּמוֹ כֵן נִבְנָה מִשְׁכָּן וְהֵיכַל הַקֹּדֶשׁ בְּרוּחָנִיּוּת, מִנְּפָשׁוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁהִתְקָרְבוּ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל יְדֵי מֹשֶׁה שֶׁהֶחֱזִירָן בִּתְשׁוּבָה.
נִמְצָא שֶׁבִּנְיַן הַמִּשְׁכָּן הוּא בְּחִינַת בִּנְיַן הֵיכַל הַקֹּדֶשׁ, שֶׁזֶּה הָעֵסֶק יָקָר וְחָשׁוּב מְאֹד מְאֹד אֵצֶל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, יוֹתֵר מִכָּל הָעֲבוֹדוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, כִּי זֶה עִקַּר גְּדֻלָּתוֹ וּכְבוֹדוֹ שֶׁל ה' יִתְבָּרַךְ: כְּשֶׁהָרְחוֹקִים בְּיוֹתֵר מִתְקָרְבִים אֵלָיו, כְּמוֹ שֶׁמּוּבָא שָׁם בַּהֲתּוֹרָה הנ"ל מַאֲמַר הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ: (יתרו סט.) "כד אתי יתרו כדין אתייקר ואתעלי שמא דקודשא בריך הוא עילא ותתא" [בִּזְמַן שֶׁבָּא יִתְרוֹ וְהִתְגַּיֵּר אֲזַי הִתְכַּבֵּד שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ לְמַעְלָה וּלְמַטָּה]. וּכְמוֹ שֶׁמּוּבָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ עוֹד בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת (תרומה קכח:) זכאה מאן דאחיד בידא דחייביא [אַשְׁרֵי מִי שֶׁאוֹחֵז בְּיַד הָרְשָׁעִים לַהֲשִׁיבָם בִּתְשׁוּבָה].
וְזֶה הָעֵסֶק שֶׁל בִּנְיַן הֵיכַל הַקֹּדֶשׁ מִנַּפְשׁוֹת יִשְׂרָאֵל הַמִּתְקָרְבִים עַל יָדוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא בְּחִינַת בִּנְיַן הַמִּשְׁכָּן כַּנַ"ל, זֶהוּ בְּחִינַת שְׁמִירַת שַׁבָּת, כְּמוֹ שֶׁמּוּבָא בַּהֲתּוֹרָה הַנָּ"ל עַל מַאֲמַר הַזֹּהַר (בְּרֵאשִׁית ה:) אֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמֹרוּ דא עיגולא ורבוע דלגו וְכוּ' עַיֵּן שֵׁם הֵיטֵב.
וְעַל כֵּן הָיָה עוֹלֶה עַל הַדַּעַת שֶׁמְּלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן הוּא דּוֹחֶה שַׁבָּת מֵאַחַר שֶׁמְּלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן הוּא בְּחִינַת בִּנְיַן הֵיכַל הַקֹּדֶשׁ, שֶׁזֶּהוּ בְּעַצְמוֹ בְּחִינַת שְׁמִירַת שַׁבָּת, בְּחִינַת אֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמֹרוּ הַנָּ"ל.
עַל כֵּן הִזְהִירָנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מִקֹּדֶם עַל שְׁמִירַת שַׁבָּת, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהִזְהִיר עַל מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן הִזְהִיר מִקֹּדֶם עַל שַׁבָּת, לְהוֹרוֹת שֶׁאֵין מְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן דּוֹחָה שַׁבָּת.
