דברי תורה וחיזוק מתוך הספרים הקדושים ליקוטי מוהר"ן וליקוטי הלכות לפרשת ואתחנן
ליקוטי מוהר"ן חלק ראשון סימן צ"ט
וָאֶתְחַנַּן אֶל יי בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר (דְּבָרִים ג).
דְּהִנֵּה הָאָדָם צָרִיך לְהִתְפַּלֵּל בִּדְבֵקוּת גָּדוֹל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַך, אַך אִם לִפְעָמִים יֵשׁ עֵת, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל בִּדְבֵקוּת. אַל יֹאמַר, אֵינִי מִתְפַּלֵּל כְּלָל, מֵאַחַר שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְכַוֵּן כָּרָאוּי וּלְהִתְפַּלֵּל בִּדְבֵקוּת, וְהַתְּפִלָּה אֵינָהּ מְקֻבֶּלֶת.
וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בְּרָכוֹת לד:), עַל רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא, שֶׁהָיָה מִתְפַּלֵּל וכוּ אָמְרוּ לוֹ וְכוּ אָמַר לָהֶם אִם שְׁגוּרָה תְּפִלָּתִי בְּפִי יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁהוּא מְקֻבָּל וְאִם לָאו יוֹדֵעַ וְכוּ.
וְזֶהוּ עַל דֶּרֶך שֶׁאָמַרְנוּ אִם בִּדְבֵקוּת, שֶׁאֲזַי הַתְּפִלָּה שְׁגוּרָה וּמְרֻצָּה בְּפִיו, מְקֻבֶּלֶת. וְאִם לָאו, חַס וְשָׁלוֹם, לְהֵפֶך. אַף עַל פִּי כֵן, אַל יאמַר הָאָדָם כֵּן, אֶלָּא יִתְפַּלֵּל תָּמִיד, וְאִם לֹא יוּכַל לְהִתְפַּלֵּל בִּדְבֵקוּת כָּרָאוּי, יִתְפַּלֵּל בְּכָל כּחוֹ.
כִּי בְּעֵת שֶׁיִּתְפַּלֵּל בִּדְבֵקוּת כָּרָאוּי, אֲזַי יַעֲלֶה כָּל הַתְּפִלּוֹת עִם הַתְּפִלָּה הַהִיא שֶׁהִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי.
וְזֶה 'וָאֶתְחַנַּן אֶל יי' תָּמִיד, בֵּין בִּדְבֵקוּת בֵּין שֶׁלּא בִּדְבֵקוּת. 'בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר' הַיְנוּ, בְּעֵת שֶׁאֶזְכֶּה לְהִתְפַּלֵּל בִּדְבֵקוּת, שֶׁהוּא בְּחִינַת שְׁגוּרָה תְּפִלָּתִי בְּפִי, וְהַיְנוּ בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר, שֶׁהַדְּבָרִים נֶאֱמָרִים וּמְרֻצִּים בְּפִיו מֵחֲמַת שֶׁמִּתְפַּלֵּל בִּדְבֵקוּת, אָז יַעֲלֶה כָּל הַתְּפִלּוֹת שֶׁהִתְפַּלֵּל עַד עַתָּה כַּנַּ"ל.
ליקוטי הלכות לפרשת ואתחנן אורח חיים חלק א' הלכות נטילת ידיים הלכה ו'
עיקר גדולת ה' יתברך נתגלה על ידי האדם הזה שבזה העולם דייקא
אתה החילות להראות את עבדך (פרק ג' פסוק כ"ד): וכן בפרשת ואתחנן מדבר הרבה בעניין עליונים למטה ותחתונים למעלה, שהוא עיקר הדעת, לידע שעיקר גדולת ה' יתברך נתגלה על ידי האדם הזה שבזה העולם דייקא. כי המלאכים אין יודעים את ה' יתברך, ואין להם כח כמו הצדיקים שבזה העולם.
וזה ואתחנן אל ה' בעת ההיא וכו' אתה החלות להראות את עבדך את גדלך וכו' אשר מי אל בשמים ובארץ אשר יעשה כמעשיך וכגבורתך. כי המלאך בחינת אל, כי נקראים אֵלים. וזהו אשר מי אל, שהם בחינת המלאכים אשר יעשה כמעשיך וכגבורתך, שאין שום מלאך שיוכל לעשות כמעשיך וכגבורתך ודייקא מהם. אבל בבני אדם התחתונים שהם דרי מטה, יש ויש שיכולים לעשות כמעשיך וכגבורתך שהם הצדיקים שהם מושלים בעולם שיכולים לברוא עולמות.
כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה על פסוק: ולאמר לציון עמי אתה, אל תקרי עַמִּי אלא עִימי, מה אנא עבדי שמיא וארעא במלולי [אני יוצר את השמים והארץ ע"י דיבור] אף אתה כן. וכן במקומות הרבה וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק: כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך, אבל בישראל יש כמוך וכו'.
ועל כן אני מבקש [משה רבינו], אעברה נא ואראה את הארץ וכו', שהוא לבוא לארץ ישראל כי שם עיקר כלליות העולמות ושם רואין עיקר גדולת ישראל בבית המקדש וכו' כנ"ל, והִרבה בתפילות הרבה מאד על זה ואף על פי כן לא פעל בקשתו עד שאמר לו ה' יתברך, רב לך אל תוסף דבר וכו', שהוא בחינת סייג לחכמה שתיקה שגילה לו שאחר כל מה שהשיג שאין שום מלאך ושרף יכול להשיג, אף על פי כן עדיין יש מקיפים גבוהים כל כך שאי אפשר להשיגם בחיותו ומוכרח להסתלק בשביל זה.
ובכח זה דייקא יאיר בתלמידו יהושע בחינת השגת מלא כל הארץ כבודו, עד שיהושע תלמידו הוא דייקא יכניסם לארץ ישראל בכוחו והוא בעצמו אי אפשר לו לכנס לארץ ישראל, וכנ"ל.
שכל זה הוא בחינת נוראות נפלאות הדעת הנ"ל שה' יתברך עושה נפלאות גדולות וחסדים רבים ועצומים בשביל להודיע לבני אדם גבורותיו להודיע לכל דרי מטה כי מלא כל הארץ כבודו וכו' כנ"ל. וכן חוזר עמהם כל סדר מתן תורה וכו'. שהכל היה בשביל להאיר זה הדעת הקדוש בעולם. וכמו שכתוב שם: אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים אין עוד מלבדו וכו'.
וכן הולך ומבאר בכל סדר זה, כמו שכתוב: כי שאל נא לימים ראשנים הנהיה כדבר הגדול הזה וכו' מן השמים השמיעך את קלו וכו'. ודבריו שמעת מתוך האש וכו' פנים בפנים דבר ה' עמכם וכו'. שבכל זה הזכיר אותם וחזר עמהם שיזכרו גדל כוחו של זה האדם שבזה העולם שיכול לזכות לדבר עם ה' פנים בפנים וכו'. מה שאין מלאך זוכה לכך שזהו בחינת עליונים למטה ותחתונים למעלה וכו' כנ"ל.
