דברי חיזוק ועידוד נפלאים מתוך הספר הקדוש ליקוטי הלכות לפרשת בשלח מרבי נתן תלמידו המובהק של רבי נחמן מברסלב זיע"א
ליקוטי הלכות לפרשת בשלח חלק חושן משפט הלכות גביית חוב מהיתומים סימן ג' הלכה ט'
מדוע הביא השם יתברך את עמלק להילחם בישראל?
וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ (ליקוטי הלכות לפרשת בשלח פרק י"ז פסוק י"א): וְזֶה שֶׁנָּפְלוּ יִשְׂרָאֵל לִסְפֵקוֹת קֹדֶם קַבָּלַת הַתּוֹרָה כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן. וְאִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ שֶׁבָּחֲנוּ אִם בְּחִינַת הַקְּדֻשָּׁה הַנִּקְרָא 'יֵשׁ' שׁוֹרָה בְּקִרְבָּם, אִם בְּחִינַת אַיִן, הַיְנוּ כַּנַ"ל כִּי שְׁנֵי בְּחִינוֹת הנ"ל שֶׁהֵם הִתְגַּלּוּת הַקְּדֻשָּׁה בְּחִינַת "מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ" וּבְחִינַת "אַיֵּה (מְקוֹם כְּבוֹדוֹ)" כַּנַ"ל הֵם בְּחִינַת יֵשׁ וְאַיִן.
וּמֵחֲמַת הַיִּסּוּרִים שֶׁהָיָה לָהֶם אָז שֶׁלֹּא הָיוּ לָהֶם מַיִם הִתְחִילוּ לִפֹּל לַסְּפֵקוֹת וְלֹא יָדְעוּ אִם ה' בְּקִרְבָּם, וַאֲזַי הֵבִיא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עֲלֵיהֶם עֲמָלֵק, וְאָז הִסְתַּכְּלוּ כְּלַפֵּי מַעְלָה.
כשהבעל דבר מתנפל על האדם מאד אזי מתעוררת קדושת נפש האדם
כִּי כָּךְ דֶּרֶךְ הָאָדָם לִפְעָמִים כָּל זְמַן שֶׁאֵין הַבַּעַל דָּבָר מִתְגַּבֵּר עָלָיו כָּל כָּךְ עֲדַיִן הוּא מִתְרַשֵּׁל לְחַפֵּשׂ אַחַר כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ, אַךְ כְּשֶׁהַבַּעַל דָּבָר מְפַשֵּׁט עַל הָאָדָם מְאֹד וְרוֹצֶה לְהַפִּילוֹ לְגַמְרֵי חַס וְשָׁלוֹם וַאֲזַי מִתְעוֹרֵר קְדֻשַּׁת נֶפֶשׁ הָאָדָם. וְאָז דַּיְקָא הוּא מַתְחִיל לִדְרֹשׁ וּלְחַפֵּשׂ אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ. שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק קֹדֶם קַבָּלַת הַתּוֹרָה.
כִּי עֲמָלֵק הוּא זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ בְּחִינַת מְקוֹמוֹת הַמְּטֻנָּפִים הנ"ל שֶׁשָּׁם אִי אֶפְשָׁר לִמְצֹא כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ בְּשׁוּם אֹפֶן רַק צְרִיכִין לִצְעֹק אֶל ה' בְּקוֹל חָזָק מְאוֹד לִדְרֹשׁ וּלְבַקֵּשׁ אַיֵּה אֵפוֹא כְּבוֹד קְדֻשָּׁתוֹ יִתְבָּרַךְ.
וְאָז מִתְגַּבְּרִין עָלָיו וְעוֹלִין בְּתַכְלִית הָעֲלִיָּה בִּבְחִינַת וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בִּזְמַן שֶׁהָיָה מֹשֶׁה מַגְבִּיהַּ יָדָיו וְיִשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִין כְּלַפֵּי מַעְלָה הָיוּ נוֹצְחִין. וְלִכְאוֹרָה קָשֶׁה לָמָּה עָשָׂה מֹשֶׁה זֹאת עַל יְדֵי הֲרָמַת יָדָיו דַּיְקָא, הָיָה לוֹ לוֹמַר לָהֶם בְּפֶה מָלֵא שֶׁיְּשַׁעְבְּדוּ לִבָּם לַמָּקוֹם וְיַעֲזֹר לָהֶם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ.
אַךְ בֶּאֱמֶת הוּא עִנְיָן הנ"ל שֶׁבְּעֵת שֶׁמִּתְגַּבֵּר תֹּקֶף זֻהֲמַת הַנָּחָשׁ חַס וְשָׁלוֹם שֶׁהוּא מְקוֹמוֹת הַמְּטֻנָּפִים שֶׁהוּא בְּחִינַת מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק שֶׁשָּׁם אִי אֶפְשָׁר לִמְצֹא כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ בְּשׁוּם אֹפֶן אֲזַי אִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר כְּלָל מִכְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ רַק לְרַמֵּז בְּיָדָיו כְּמוֹ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ ע"ה שֶׁהֵרִים יָדָיו לְרַמֵּז לָהֶם שֶׁיִּסְתַּכְּלוּ לְמַעְלָה.
הַיְנוּ אע"פ שֶׁמִּתְגַּבֵּר עַכְשָׁו מְקוֹמוֹת הַמְּטֻנָּפִים כָּאֵלּוּ שֶׁהֵם בְּחִינַת מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר וּלְגַלּוֹת שָׁם כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ אַף עַל פִּי כֵּן שְׂאוּ עֵינֵיכֶם לַמָּרוֹם. וְהִסְתַּכְּלוּ לְמַעְלָה וְתִדְרְשׁוּ וּתְבַקְּשׁוּ וּתְחַפְּשׂוּ אַיֵּה אֵפוֹא הוּא יִתְבָּרַךְ.
וְאָז הָיוּ יִשְׂרָאֵל נוֹצְחִים, כִּי עַל יְדֵי זֶה עוֹלִין בְּתַכְלִית הָעֲלִיָּה לִבְחִינַת אַיֵּה כַּנַ"ל. וְעַל כֵּן זָכוּ אַחַר זֶה מִיָּד לְקַבָּלַת הַתּוֹרָה שֶׁהִיא נִמְשֶׁכֶת מִבְּחִינַת אַיֵּה שֶׁהוּא בְּרֵאשִׁית כַּנַ"ל:
