ליקוטי הלכות לפסח שני מתוך הספר הקדוש ליקוטי הלכות
ליקוטי הלכות לפסח שני מתוך ליקוטי הלכות חלק ב' הלכות ברכת הפירות הלכה ה' אות ט"ז:
ודין פסח שני זה בחינת הבושה ושפיכות דמים, שצריכין לסבול כדי לקשר נקודה התחתונה בנקודה העליונה שזהו בחינת הוא"ו שבתוך האלף שהוא בחינת שמים וכו' כמו שמבאר שם.
כי אלו האנשים שהיו טמאים לנפש אדם ולא יכלו לעשות הפסח שבאו לשאול למה נגרע – אלו שאלו כהוגן, ותקנו בזה הרבה מאד, כי נתגלגל זכות על ידם שנתגלה על ידי זה למשה דין פסח שני שהוא תיקון גדול שהוא בחינת המשכת דרך התשובה הנ"ל.
כי זה עיקר שלמות התשובה שאפילו כשרואה האדם את עצמו שהוא רחוק מאד מהשם יתברך וטומאתו עליו ממעשיו הרעים, אף על פי כן יחזק את עצמו ויבוא בקידה והכנעה לפני הצדיק האמת ולפני השם יתברך וישאל על נפשו כמו ששאלו אלו האנשים שהיו טמאים ששאלו למה נגרע להקריב את קרבן ה' וכו'.
כמו כן ישאל כל אחד על נפשו אם יודע בעצמו טומאתו ממעשיו, שיבוא וישאל; ואם נפשי מטמאה במעשי הרעים אף על פי כן למה אגרע להקריב קרבן ה' דהיינו להתקרב להשם יתברך לעסק בתורה ולהתפלל וכו' שהוא בחינת קרבנות? כי בוודאי יש לו תקווה גם כן להתקרב להשם יתברך.
ואז בוודאי ימצא לו השם יתברך תיקון, ויודיע להצדיק כמו שהודיע למשה תיקון הפסח שני שהוא פליאה נשגבה, כי עיקר זמן הפסח הוא רק בשעת יציאת מצרים שאז דילג השם יתברך על הקץ וגאלם, ואז עיקר זמן הקרבת הפסח. ועל שם זה נקרא פסח לשון פסיחה ודלוג, שדילג על הקץ כי האיר עליהם אז הארה נפלאה וכנ"ל. אבל מי שהיה טמא ולא קרב את הפסח במועדו איך יזכה להקריב פסח עוד.
אבל השם יתברך ברחמיו גילה הסוד למשה על ידי שאלת הטמאים דייקא, והודיע לו שהטמאים יקריבו פסח שני באייר בימי הספירה. ובזה הורה לנו דרך התשובה שאין שום ייאוש בעולם כלל, כי אף על פי שעבר זמן של עיקר התיקון ואנחנו טמאים במעשינו עדיין יש תקוה אפילו שלא בזמנו, כי יש תיקונים נפלאים ונעלמים מאד שיכולים לתקן אותנו גם עתה ובכל יום ויום. ובלבד שלא נייאש עצמנו מצעקה ותפלה לשאול בכל פעם למה נגרע להקריב את קרבן ה' וכנ"ל.
עניין פסח שני מתוך הספר הקדוש ליקוטי הלכות
ליקוטי הלכות לפסח שני: הלכות גביית חוב מהיתומים ג' – י"ח
וְזֶה בְּחִינַת פֶּסַח שֵׁנִי שֶׁמִּצְוָה זוֹ לֹא נִתְּנָה עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַד שֶׁשָּׁאֲלוּ הַטְּמֵאִים, לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת קָרְבַּן ה' וְכוּ'.
הַיְנוּ כַּנַּ"ל, שֶׁבָּזֶה מְרַמְּזִין שֶׁאֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם. כִּי אֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא טָמֵא אוֹ בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה מְאֹד מֵה' יִתְבָּרַךְ וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַקְרִיב אֶת קָרְבַּן ה' בְּמוֹעֲדוֹ שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לַעֲבֹד עֲבוֹדָתוֹ תָּמִיד כַּסֵּדֶר בְּמוֹעֲדוֹ וּבִזְמַנּוֹ כָּרָאוּי לְאִישׁ יִשְֹרָאֵל, אַף עַל פִּי כֵן אִם אֵינוֹ מְיָאֵשׁ עַצְמוֹ מֵחֲמַת זֶה וְהוֹלֵךְ אֶל הַצַּדִּיק הָאֱמֶת, שֶׁהוּא בְּחִינַת מֹשֶׁה, לִדְרֹשׁ אֶת ה' וְשׁוֹאֵל וּמְבַקֵּשׁ לָמָּה נִגָּרַע לְהַקְרִיב אֶת קָרְבַּן ה' וְכוּ',
כִּי אַף עַל פִּי שֶׁטִּמֵּאתִי אֶת נַפְשִׁי וְנִתְרַחַקְתִּי מֵה' יִתְבָּרַךְ אַף עַל פִּי כֵן אֲנִי שׁוֹאֵל עֵצָה וְתַחְבּוּלָה אֵיךְ לְהִתְקָרֵב לַה' יִתְבָּרַךְ, כִּי בְּוַדַּאי יֵשׁ עֵצָה גַּם בִּשְׁבִילִי אֵיךְ לְהִתְקָרֵב לַה' יִתְבָּרַךְ אַף עַל פִּי שֶׁהָיִיתִי טָמֵא וּבְדֶרֶךְ רְחוֹקָה מֵה' יִתְבָּרַךְ וַאֲזַי ה' יִתְבָּרַךְ מָלֵא רַחֲמִים עָלָיו וְזוֹכֶה עַל יְדֵי זֶה לְתַכְלִית הָעֲלִיָּה, וְזוֹכֶה עַל יְדֵי זֶה לְהוֹסִיף פָּרָשָׁה בַּתּוֹרָה. כִּי עַל יְדֵי שֶׁמְּבַקְּשִׁין וּמְחַפְּשִֹין אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ, שֶׁעַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לִבְחִינַת אַיֵּה שֶׁהוּא תַּכְלִית הָעֲלִיָּה כַּנַּ"ל,
עַל יְדֵי זֶה זוֹכִין אַחַר כָּךְ לְהַמְשִׁיךְ מִשָּׁם חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה שֶׁהוּא בְּחִינַת קַבָּלַת הַתּוֹרָה שֶׁנִּמְשָׁךְ מִשָּׁם מִבְּחִינַת אַיֵּה וְכַנַּ"ל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת פָּרָשַׁת פֶּסַח שֵׁנִי שֶׁנִּתַּן דַּיְקָא עַל יְדֵי שְׁאֵלַת הַטְּמֵאִים "לָמָּה נִגָּרַע"?. שֶׁהוּא בְּחִינַת שְׁאֵלָה וּבַקָּשָׁה אַיֵּה, אֵיפֹה מוֹצְאִין עֵצָה לְהִתְקָרֵב לִכְבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ שֶׁרָחוֹק מֵאִתָּנוּ מְאֹד. שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ, שֶׁעַל יְדֵי זֶה זוֹכִין לְתַכְלִית הָעֲלִיָּה שֶׁמִּשָּׁם מְקַבְּלִין הַתּוֹרָה וְכַנַּ"ל.
ליקוטי הלכות לפסח שני: חושן משפט, הלכות גביית חוב מהיתומים הלכה ג' סעיף י"ח
