ראש השנה תשפ"ב בעוד:

ימים
שעות
דקות
שניות

ראש השנה תשפ"ב בעוד:

ימים
שעות
דקות
שניות

נושאים קשורים

נשמח אם תשתפו

שיתוף ב facebook
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email
שיתוף ב twitter

ליקוטי הלכות לחג הפסח: דברי חיזוק והשקפה מתוך הספר ליקוטי הלכות לחג הפסח מרבי נתן תלמידו ומפיץ תורתו של רבי נחמן מברסלב

ליקוטי הלכות לחג הפסח מתוך ליקוטי הלכות אורח חיים חלק א' הלכות נטילת ידים של שחר ב'

הקשר בין גאולת מצרים למכת בכורות

ד'
ועל כן הגאולה הראשונה שהיא יציאת מצרים שכולל כל הגאולות. כי כל הגליות מכונים בשם מצרים כמו שכתב רבינו ז"ל במקום אחר (ליקוטי מוהר"ן סימן ד'). על כן התחילה הגאולה בחצות הלילה, כמו שכתוב (שמות י"א) כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים.

כי עיקר כל הגאולות בפרט גאולת מצרים היה על ידי בחינת הנ"ל הנאמר במאמר הנ"ל על ידי בחינת השגחה שהמשיך השם יתברך מסוף העולם מעלמא דאתי (העולם הבא). כי אז ביציאת מצרים היה שידוד המערכות וביטול הטבע (שינוי וביטול דרכי הטבע באמצעות ניסים שהם מנוגדים להנהגה הטבעית בעולם) כי אז גילה השם יתברך השגחתו על ידי המופתים נוראים שעשה אז וביטל הטבע.

וכל זה היה על ידי בחינת עלמא דאתי (העולם הבא). כי מסטרא דיובלא נפקו (הגיעו ממקום ושורש גבוה המכונה יובל [שנת היובל היא פעם בחמישים שנה לאחר שבעה שמיטות]). שהוא בחינת חמשים שערי בינה (הארה רוחנית) בחינת עלמא דאתי כידוע.

ועל כן היתה הגאולה בחצות הלילה דייקא. דהיינו ששיבר את הלילה והחושך שהם בחינת חכמת הטבע, וגילה השגחה בעולם.

ועל ידי זה היה עיקר הגאולה כנ"ל וזה בחינת (שם) ומת כל בכור בארץ מצרים ופסח ה' וכו' והציל בכורי ישראל.

כי בכור הוא ראשית בחינת דעת בחינת (משלי א') ראשית דעת. (הבכור הוא הוולד הראשון הנולד) היינו שהכניע הדעת של הסטרא אחרא שהיא בחינת חכמת הטבע. והגביר את הדעת של הקדושה בחינת הדעת של השגחה שהוא בחינת (שם ד') בני בכורי ישראל.

היינו הדעת של אמונת ההשגחה שמשם נמשכין זרע קדוש ישראל. כי ישראל הם למעלה מהטבע כנ"ל כי הם נמשכין משם בבחינת (בראשית ט"ו) הבט נא השמימה וספור הכוכבים. ויאמר לו, כה יהיה זרעך וכו' ודרשו רז"ל (מדרש רבה שם) שהגביהו למעלה מן השמים וכו'.

נמצא שזרע ישראל נמשכין למעלה מהטבע כי על פי הטבע כפי מערכת השמים לא היה אברהם אבינו עליו השלום ראוי להוליד רק על ידי שאמר לו השם יתברך צא מאיצטגנינות שלך (צא מהרגל ומהאומנה באיתני הטבע ובכוחות המזל והאמן כי הניסים הם מסוגלים ויכולים לגבור על המזלות והכוחות השונים בטבע). והגביהו למעלה מן השמים. היינו למעלה מהטבע על ידי זה זכה להוליד, בחינת (שם) כה יהיה זרעך.

נמצא שזרע ישראל נמשכים בשרשם מבחינת למעלה מהטבע (הורותו ולידתו של עם ישראל היא בנס ולא כדרך הטבע). וזה בחינת בכורי ישראל שהציל השם יתברך והמית בכורי מצרים בחצות הלילה. להכניע ולשבר ולבטל הדעת של חכמת הטבע ולהגביר הדעת של השגחה שהם בחינת בכורי בני ישראל כנ"ל. (על פי הטבע והמזל דינם של כלל הבכורים בארץ מצרים היה צריך להיות זהה)

איסור חמץ ואכילת מצה

ו'
וזה בחינת אכילת מצה, ואיסור חמץ. כי מצה זה בחינת דעת בחינת מוחין דגדלות בחינת השגחה שזה עיקר הדעת, וחמץ זה בחינת מוחין דקטנות בחינת אלקים בחינת דינין כמובא בכוונו, זה בחינת חכמת הטבע שמשם עיקר הדינים והצרות ח"ו כנ"ל, כי הטבע בגימטריא אלקים כמובא. שמשם אחיזת הדינים כנ"ל.

כי חמץ זה בחינת (תהלים ע"ג) כי יתחמץ לבבי וכו'. שזה נאמר על הקשיות שנופלין להאדם על הנהגת השם יתברך שזהו בחינת חכמת הטבע שמשם כל הכפירות והקשיות. אבל מצה זה בחינת דעת בחינת אמונת ההשגחה שזה עיקר הדעת כנ"ל.

כי, מצה על שם שיצאו בחפזון ולא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ. עד שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא וגאלם שנאמר (שמות יב) ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים עגות מצות כי לא חמץ כי גורשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וגם צדה לא עשו להם. כי היה להם אמונה בהשגחת השם יתברך, ועל כן לא הכינו להם שום צידה ויצאו בחיפזון.

נמצא שמצה הוא בחינת דעת של אמונת ההשגחה שזה עיקר גדולת דעת כשזוכין להתגלות אלקות לראות ולידע שהכל בהשגחתו יתברך לבד.

וזה בחינת חיפזון, כי חיפזון זה בחינת למעלה מהזמן שדלג על הקץ והוציאם בחיפזון גדול בלי שום זמן רק ברגע אחת ובשעה קלה באו מרעמסס לסוכות ונתקבצו יחד בשעה קלה שש מאות אלף מכל ארץ מצרים, כמו שפירש רש"י על פסוק (שם יט) ואשא אתכם על כנפי נשרים, שכל זה הוא בחינת למעלה מהזמן, היינו כי הגביהם למעלה מהזמן שזהו בחינת השגחה שהוא למעלה מהטבע למעלה מהזמן. ועל ידי זה יצאו בלי שום זמן בלי שום הכנה רק בשעה קלה.

כי עיקר הגאולה היה על ידי התגלות ההשגחה שהיא למעלה מהזמן בחינת חיפזון, כי חיפזון זה בחינת זריזות, שהוא מדה טובה מאד בחינת אמונה בחינת ביטול השינה שבא על ידי עצלות בחינת (משלי י"ט) עצלה תפיל תרדמה.

וכמובא במקום אחר בדברי רבינו (לקוטי מוהר"ן סימן קנ"ה, ספר המדות אות זריזות) שזריזות הוא בחינת אמונה עיין שם.

וזה בחינת זיכרון, בחינת (שם י"ג) זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים וכו'. וכמו שכתוב (דברים ט"ז) למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך וכו'.

כי איתא בדברי רבינו בסוף מאמר ואלה המשפטים מדבר מאמונה (בסימן ז') שזיכרון הוא בחינת אמונה. כי עיקר השכחה הוא מבחינת הזמן וכו', וכשיודעין ומאמינים באמת שהכל מתנהג רק על פי השגחת השם יתברך לבד שהוא למעלה מהזמן, אזי אין שייך בחינת שכחה כלל וכו' עיין שם והבן.

וזה בחינת זיכרון הנאמר אצל יציאת מצרים בחינת זכור את היום וכו' למען תזכור וכו'. כי ביציאת מצרים נתגלה השגחתו יתברך כנ"ל שזה בחינת זיכרון למעלה מהזמן למעלה מהטבע בחינת חיפזון בחינת זריזות שהוא מחיה המוחין והדעת שעיקר קיומו הוא כשיודעין ומאמינים בהשגחה, וזהו בחינת מצה על שם החפזון וכו' וכו' כנ"ל.

שבת הגדול

ז'
וזה בחינת שבת הגדול, שקורין לשבת שלפני פסח – שבת הגדול, על שם הנס וכו'.

כי עיקר הנסים והנפלאות שהיו ביציאת מצרים ששידד המערכות וביטל הטבע וגילה השגחתו יתברך בעולם הכל נמשך מבחינת שבת שהוא עלמא דאתי (עולם הבא) שכולו שבת, שמשם ממשיך השם יתברך כביכול ההשגחה מבחינת סוף העולם וכו' בבחינת קץ בא הקץ וכו' כמבואר שם במאמר הנ"ל.

נמצא שעיקר יציאת מצרים נמשך מבחינת שבת שהוא בחינת עולם הבא ועל כן גם פסח נקראת שבת, כמו שכתוב (ויקרא כ"ג) וספרתם לכם ממחרת השבת, דהינו פסח, כמו שאמרו רז"ל (מנחות ס"ה) כי עיקר תוקף הנס של פסח נמשך משבת כנ"ל.

וזהו בחינת השבת שלפני פסח שקורין אותו שבת הגדול על שם הנס, כי כל הנסים של יציאת מצרים נמשך מבחינת שבת כנ"ל, ועל כן נקרא גדול על שם הנסים שנקראו בחינת גדול. כמו שכתוב (מלכים ב' ח') ספרה לי את הגדולות שעשה אלישע, כמו שכתב רבינו שם במאמר הנ"ל על מאמר הנ"ל ומוריד שני דמעות לים הגדול עיין שם.

עניין ביטול חמץ

ח'
וזה בחינת (פסחים ב') אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר. וקרי התנא לאורתא אור לישנא מעליא וכו'.

כי עיקר בדיקת החמץ וביעורו הוא בחינת ביעור בחינת הטבע מהעולם שהוא בחינת חמץ כנ"ל. וכשנתבטל הטבע ונתגלה ההשגחה זה בחינת ביטול החשך והלילה כנ"ל שהם בחינת תוקף הגליות הנמשך מבחינת חכמת הטבע כנ"ל, כי כשנתגלה השגחתו יתברך בעולם אזי אין שום חשך כלל, כי עיקר האור הוא השם יתברך כביכול כנ"ל, ואזי לילה כיום יאיר וכו' כמו שכתוב (תהלים קל"ט) גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר כחשכה כאורה כמו שיהיה לעתיד כמו שכתוב (זכריה י"ד) והיה לעת ערב יהיה אור, כמו שאנו מבקשים (בהגדה של פסח) תאיר כאור יום חשכת לילה.

כי עיקר החשך של לילה הוא מבחינת חכמת הטבע שהם הם עיקר החשך, ואמונת ההשגחה זה עיקר האור וכנ"ל.

ועל כן הלילה של בדיקת החמץ ביטול הטבע שהוא בחינת החמץ שבודקין באותו הלילה, שעל ידי זה הלילה בבחינת אור בחינת (תהלים קל"ט) לילה כיום יאיר וכו' כנ"ל ועל כן קרא התנא אותו הלילה אור.

ליל שימורים

ט'
וזה בחינת (שמות יב) ליל שמורים שמשומר מן המזיקים. כי עיקר המזיקים הם מבחינת חכמת הטבע שהוא בחינת דינים שהוא בחינת העובדי כוכבים מזיקי עלמא, ואז בליל יציאת מצרים שהיה ביטול הטבע בלילה דייקא כדי לשבר ולבטל בחינת לילה שהוא בחינת חכמת הטבע, על כן אותו הלילה הוא משומר מכל המזיקין ומכל הדינים, כי אז נתגלה השגחה שעל ידי זה נתבטלין כל ההיזיקות וכל הדינים כנ"ל.

עניין אין ביעור חמץ אלא שריפה

י"א
וזה בחינת (פסחים ה) אין ביעור חמץ אלא שריפה. כי (יחזקאל טו) מהאש יצאו והאש תאכלם, כי ההשגחה והטבע הם בחינת יום ולילה אור וחשך כנ"ל.

וזה בחינת מאורי אור ומאורי אש. כי מאורי אש שולטין בשעת הסתלקות מאורי אור דהיינו בלילה וחשך (וכמבואר מזה במקום אחר בדברי רבינו ז"ל במאמר בראשית לעיני כל ישראל בסימן ס"ז בלקוטי תנינא), כי האש זה בחינת תוקף הדין שנמשך מבחינת הטבע כנ"ל, ועל כן ברא השם יתברך את האש במוצאי שבת על ידי אדם הראשון כמו שאמרו רז"ל (פסחים נד), זה רמז על בחינת הטבע שנתעלם ההשגחה.

כי הטבע זה בחינת (דברים ח) כחי ועוצם ידי עשה לי וכו', כמו האש שעיקר ברייתו היה על ידי מעשה ידי אדם, ועל כן משם עיקר אחיזת הטבע שהוא תוקף הדין ועל כן מבדילין עליו במוצאי שבת כי שם עיקר בחינת ההבדלה והבירור. כי עיקר אחיזת עץ הדעת טוב ורע הוא מבחינת הטבע שהוא בחינת אש כנ"ל.

ועל ידי שאנו מבדילין עליו על ידי זה אנו מבררין הטוב ומכניעין הרע הנאחז בהאש בבחינת הטבע ונכלל גם האש שהוא בחינת הטבע בקדושה, כי באמת גם הטבע הוא השגחה, כי השם יתברך בעצמו מנהיג את הטבע כרצונו יתברך.

וכשמאמינים ויודעים שהכל בהשגחה וגם הטבע היא השגחה אזי נכלל גם האש בקדושה. וזה בחינת בורא מאורי האש שמברכין במוצאי שבת בשעת הבדלה. שמאמינים שהכל מהשם יתברך וגם האש בחינת הטבע ברא גם כן השם יתברך בעצמו, כי גם הטבע היא השגחה כנ"ל. ואזי נכלל הכל בקדושה.

וזה בחינת תיקון עץ הדעת טוב ורע כנ"ל. ואזי על ידי זה דייקא הם נופלים בבחינת מהאש יצאו והאש תאכלם. כי עיקר אחיזתם מבחינת האש בחינת הטבע, וכשנתגלה שגם האש בחינת הטבע הוא מהשם יתברך על ידי זה בעצמו הם נכנעים.

וזה בחינת ביעור חמץ על ידי האש, כי אז נתגלה השגחת השם יתברך, ואז יודעים שהכל מאתו יתברך, ואפילו הטבע בחינת האש הכל ברא השם יתברך לבד, ואזי החמץ בחינת חכמת הטבע בחינת אחיזת העובדי כוכבים נכנע ונתבטל על ידי שרשו דייקא, דהיינו על ידי האש, כי מהאש יצאו והאש תאכלם כנ"ל.

מצה הוא בחינת השגחה וחמץ הוא בחינת דרך הטבע

י"ב
ועל כן בכל השנה מותר החמץ, רק בפסח צריכים לאכול מצה. וחמץ אסור ואיסורו חמור מאד אפילו במשהו. כי בפסח שהוא יציאת מצרים צריכים רק לאכול מצה שהוא בחינת השגחה, ובחינת החמץ שהוא בחינת הטבע צריכים עכשיו לבער לגמרי בבל יראה ובל ימצא. כי באמת גם הטבע בעצמה היא גם כן השגחת השם יתברך כנ"ל. אבל מאחר שהתגברו פרעה ומצרים אז עלינו מאד וכפרו בה' ואמרו מי ה' וכו' (שמות ה').

על כן אי אפשר לצאת ממצרים כי אם על ידי התגלות ההשגחה מאד מאד, כמו שהיה בשעת יציאת מצרים שגילה השם יתברך השגחתו בעולם בהתגלות גדול מאד כי עשה עמנו אותות נוראות ועל כן צריכים אז בפסח לאכול רק מצה ולא חמץ שהוא בחינת הטבע. רק מצה שהוא בחינת השגחה כי מחמת תוקף הגלות שהיה במצרים שכולל כל הגליות אי אפשר לצאת משם כי אם על ידי התגלות ההשגחה לבד.

ובחינת הטבע שהוא החמץ צריך לבער לגמרי בבל יראה ובל ימצא. כי על ידי בחינת הטבע הם יכולים להתגבר ולא יהיה אפשר לצאת מחמת גודל אחיזתם שנתאחזו אז מאד בישראל, אבל מאחר שאוכלים מצה שהוא בחינת השגחה. שבעת ימים. אזי אחר כך הותר החמץ. כי מאחר שכבר יצאנו ממצרים ונתגלה הדעת של השגחה על ידי אכילת מצה אזי אחר כך יכולים לאכול גם החמץ שהוא בחינת הטבע. כי על ידי גודל התגלות ההשגחה יודעים האמת שגם הטבע הוא השגחה. כי השם יתברך ברא הכל ומנהיג ברצונו הכל על כן יכולים לאכול חמץ גם כן.

אבל בתחלה בשעת יציאת מצרים אי אפשר לאכול חמץ כלל, כי אז מחמת גודל אחיזתו כנ"ל אסור להזכיר שם טבע כלל. שלא יתאחזו ביותר ולא יוכלו להגאל ח"ו. אבל אחר כך שכבר יצאנו מהם ונתגלה ההשגחה אזי יודעים שגם החמץ בחינת הטבע הכל בהשגחתו יתברך. ועל כן הותר החמץ אחר הפסח כנ"ל. וזהו בחינת מה שכתוב בזוהר הקדוש שמאחר שקבלנו המצה שהיא אסוותא יכולים אחר כך לאכול החמץ היינו כנ"ל. שאחר שנתגלה ההשגחה יכולים לאכול החמץ גם כן. כי נתגדל הדעת ויודעים שגם הטבע היא השגחה באמת כנ"ל.

ועל כן לא הותר החמץ עד אחר קריעת ים מסוף שהיה בשביעי של פסח, כי אז היה עיקר מפלת מצרים. ואז היה ביותר ויותר התגלות ההשגחה מאד מאד על ידי קריעת ים סוף ונסים הרבה שהיו אז. ועל כן אז נכנע ונתבטל חכמת הטבע שמשם אחיזת העובדי כוכבים מאד. כי כולם נבהלו אז מאד על ידי התגלות ההשגחה שהיה אז מאד. כמו שכתוב (שמות טו) אז נבהלו אלופי אדום וכו'. ומגודל התגלות ההשגחה אז נתגלה שגם באמת הטבע היא השגחה. ועל כן אחר שביעי של פסח הותר החמץ וכו' כנ"ל:

עניין קריעת ים סוף

י"ג
כי קריעת ים סוף הוא בחינת מה שאמר רבינו ז"ל שם במאמר הנ"ל על מאמר ומוריד שני דמעות לים הגדול, דהיינו שממשיך השגחה להכניע את העובדי כוכבים שהם בחינת ים, כמו שכתוב (ישעיה נ"ז) והרשעים כים נגרש. ואזי נעשין נסים ונפלאות שהם בחינת גדול, כמו שכתוב (מלכים ב' ח') ספרה לי את הגדולות וכו' עיין שם.

וזה בחינת קריעת ים סוף שאז היה התגלות ההשגחה מאד כנ"ל. ועל ידי ההשגחה היה הנס. שהמשיך בחינת ההשגחה לבחינת ים שמרמז על העובדי כוכבים, ואז נבקע הים, היינו כי קריעת ים סוף הוא בשני בחינות, ושניהם אחד כי זה תלוי בזה, כי קריעת ים סוף מרמז שנבקע ים החכמה שלמעלה ונתגלה הדעת שהוא בחינת השגחה כי זה עיקר הדעת כנ"ל. ועל ידי זה בעצמו נבקע הים שלמטה. שמרמז על העובדי כוכבים דעלמא שהם כים נגרש. שכולם נבקעו ונשברו ונתבטלו.

וישראל עברו בתוך הים ביבשה. כי לא יכלו המים שהם העובדי כוכבים לשלוט על ישראל מאחר שנתגלה ההשגחה כנ"ל. בבחינת ומוריד שני דמעות לים הגדול הנ"ל. (כי פרעה התגבר על ידי ב' אותיות אלו שהם מ'י' אותיות י"ם. ועל כן אמר (שמות ה') מ'י' ה' אשר אשמע בקולו כמובא בכתבי האר"י) ועל כן עיקר הכנעתו שנתגלה ההשגחה על ידי קריעת ים סוף בבחינת ומוריד שני דמעות. דהיינו השגחה לים הגדול כנ"ל:

בחינת שאילת הבן

י"ד
וזהו בחינת שאלת הבן. שמצוה שישאל הבן, מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות. כי צריכים אז בליל פסח לישאל דוקא קושיות מה נשתנה כדי להשיב על זה עבדים היינו וכו'. דהיינו שהשם יתברך עשה עמנו נסים וגילה השגחתו יתברך בעולם. ועל ידי קשיא זו של מה נשתנה. על ידי זה מכניעין ומבטלין ומתרצין כל הקשיות של חכמת הטבע,

כי על ידי זה מגלין ההשגחה כנ"ל ועל כן צריכין דייקא לישראל קשיות מה נשתנה בליל פסח כדי לבטל על ידי קשיא זו כל הקשיות של המחקרים שבאים מחכמת הטבע. כי על ידי קשיא זו נתגלה ההשגחה ונתבטל לגמרי כל הקשיות שלהם.

ועל כן דברה תורה כנגד ארבעה בנים ששואלין קושיות מה נשתנה הנ"ל. כי הד' בנים הם כנגד ד' מלכיות כמובא. כי כל הד' מלכיות שהם כלל כל הגליות שכולם מתגברים רק על ידי בחינת חכמת הטבע כנ"ל כמבואר במאמר הנ"ל. וכולם נכנעים ונתבטלים על ידי שאלת הד' בנים שעל ידי זה נתגלה השגחה כנ"ל. ועל ידי זה נתבטלין כל הד' מלכיות שהם כלל כל הגליות כנ"ל. וזהו מה נשתנה הלילה. היינו שהקשיא מה זה היה שבלילה שמרמז על הגליות בחינת הטבע יהיה התגלות ההשגחה כל כך, והתירוץ עבדים היינו וכו'

ולא יכולנו לצאת משם כי אם על ידי התגלות ההשגחה לבד והיה מההכרח לבטל אז הטבע לגמרי. ועל כן היה הנס בלילה דייקא. כדי להכניעם בשרשם להפוך הלילה ליום. כי ביטל הטבע לגמרי. ואז נתהפך לילה ליום בחינת (תהלים קל"ט) לילה כיום יאיר. וזה עיקר הנס שיתבטל הטבע בחינת לילה לגמרי כנ"ל. על כן היה הנס בלילה דייקא כנ"ל:

בחינת ד' כוסות יין

ט"ז
וזה בחינת היין של ד' כוסות. כי היין כלול משני בחינות כמו שאמרו רז"ל (יומא ע"ו). זכה נעשה ראש לא זכה נעשה רש. היינו כשזוכין נתרומם הדעת על ידי היין, ועיקר הדעת הוא התגלות ההשגחה, דהיינו שנתגלה ביותר הדעת של ההשגחה על ידי שתיית היין כשזוכין, בחינת זכה נעשה ראש אבל אם אינו זוכה הוא להיפך. כי נעשה רש ואין עני אלא מן הדעת. ומשם עיקר העניות ממש דהיינו כשאין לו הדעת של השגחה שהוא עיקר הדעת משם בא עניות. בחינת (בראשית ג') בעצבון תאכלנה שהוא בחינת דחקות ועניות שבא על ידי פגם אכילת עץ הדעת טוב ורע שהוא בחינת חכמת הטבע כנ"ל. כי הטבע הוא בחינת חשך ולילה. בחינת פגם הלבנה כנ"ל שמשם עיקר העניות כידוע.

ושני בחינת אלו כלולים ביין. כי היין מביא שינה וזה בחינת הטבע שהוא בחינת לילה ושינה כנ"ל. ולהיפך כשזוכין אזי היין מעורר מהשינה בבחינת (שיר השירים ז') וחכך כיין הטוב דובב שפתי ישנים. דהיינו שיין הטוב מסטרא דטוב מעורר מהשינה. שזה בחינת הדיבור. כי בשעת שינה אזי נסתלק הדיבור, ועל ידי היין הטוב נתעורר מהשינה ונמשך הדיבור שבא מהדעת כידוע בחינת דובב שפתי ישנים. וזה בחינת השגחה שהוא בחינת התעוררות השינה כנ"ל.

ומחמת שהיין כלול משני הבחינות מבחינת דעת בחינת השגחה שזה בחינת יין המשמח בחינת עלמא דאתי בחינת (תהלים ק"ד) ויין ישמח וכו'. וזה כשזוכה כנ"ל. ואם לא זכה הוא בבחינת יין המשכר שמערב הדעת וטועה בחכמת הטבע ח"ו שזה בחינת שינה וכו' כנ"ל.

ועל כן צריכין לשמור את היין מאד ממגע עובדי כוכבים יותר מכל הדברים שבעולם. כי שום דבר אינו נאסר במגע עובדי כוכבים רק היין נעשה נסך על ידי מגע עובדי כוכבים. כי תיכף כשנוגע העובדי כובבים ביין וסתם נגיעה היא בידים. אזי נמשך היין לבחינת טבע שהוא בחינת עובדי כוכבים דעלמא מחמת שהיין כלול מב' הבחינות כנ"ל על כן העובדי כוכבים שהם בחינת טבע הם יכולין לטמא את היין בנגיעתם ביד. כי נמשך מיד לבחינת טבע ועל כן אינו ראוי לישראל שהם למעלה מהטבע. וכל מאכליהם ומשקיהם צריך להיות קודש. שעל ידי המאכל והמשקה יומשך הדעת של השגחה כנ"ל.

ועל כן עיקר הפגם של היין הוא על ידי נגיעתם וסתם נגיעה היא בידים. כי עיקר הפגם הדעת של השגחה היא על ידי פגם הידים פגם כ"ח פרקין דידים שהם כנגד כ"ח אתוון של מעשה בראשית וכו' כנ"ל וידי עובדי כוכבים הם בהיפך מזה והם בבחינת (בראשית כ"ז) הידים ידי עשו. בחינת הטעות של הטבע שהוא בחינת כחי ועוצם ידי כנ"ל. ועל כן היין נפגם על ידי ידי עובדי כוכבים וכנ"ל. ואזי נעשה נסך זה בחינת טעות של חכמת הטבע שהוא בחינת שינה. וזה בחינת נסך בחינת (ישעיה כ"ט) כי נסך ה' רוח תרדמה וכו'. שזה נאמר שם על החוטזים בכוכבים הטועים במערכת השמים וכנ"ל.

ועל כן בעת גאולת מצרים שאז נתגלה ההשגחה אז הוא מצוה לשתות ד' כוסות של יין. כי אז היין הוא בחינת זכה נעשה ראש. כי עכשיו בליל פסח נתרומם הדעת ונתגלה ההשגחה ביותר על ידי היין. כי השם יתברך המשיך השגחה ושבר את הלילה והשינה בבחינת (שמות י"א) כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים. ואזי היין בחינת יין המשמח. ויכולין לדבר ולספר ביציאת מצרים בלילה הזה על ידי היין בבחינת דובב שפתי ישנים וכנ"ל.

וזה בחינת (ברכות ל"ה) אין אומרים שיר אלא על היין. כי כל השירות הם נמשכין מבחינת עלמא דאתי שאז יתער שיר בעלמא. כמו שכתוב בזוהר הקדוש. בבחינת אז ישיר משה שר לא נאמר אלא ישיר מכאן שעתיד לשיר לעולם הבא. כי עיקר השירה מבחינת עולם הבא שאז ישיר משה וכו'. כי אז יתער שיר בעלמא ומשם נמשכין כל השירות לעולם הזה שמשוררין ומזמרין על הנסים. כי כל הנסים נעשין על ידי שהשם יתברך ממשיך בחינת השגחה מסוף העולם מעולם הבא לזה העולם כנ"ל ואזי כשנעשה הנס אנו ממשיכין גם כן בחינת שירה מעולם הבא לזה העולם. וזה בחינת כל השירות של הנסים.

ועל כן אין אומרים שיר אלא על היין כי אז היין נכלל בקדושה בבחינת דעת של השגחה וזה עיקר בחינת השיר שממשיכין בחינת השגחה שזהו בחינת השיר של הנס לזה העולם. ועל כן אומרים השיר על היין וכנ"ל. וזה בחינת ד' כוסות יין של פסח כנגד ד' מלכיות. כי כשנכלל היין בקדושה בבחינת השגחה על ידי זה נכנעין כל הגליות של כל הד' מלכיות שעיקר כחם הוא על ידי הטבע כנ"ל. ועל ידי ההשגחה שנתגלה על ידי הדעת שנמשך על ידי ה' כוסות יין על ידי זה נתבטלים כולם וכו' וכנ"ל:

ליקוטי הלכות לחג הפסח
ליקוטי הלכות לחג הפסח

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

נושאים קשורים

פוסטים נבחרים

אולי יעניין אותך

error: אופס ... התוכן מוגן בזכויות יוצרים !!!