בערב ראש חודש שבט התקיים הקיבוץ הראשון בציון רבנו הנחל נובע – סיפור הנסיעה הראשונה לאומן שהתקיימה לאחר פטירת רבי נחמן מברסלב זצוק"ל
מורנו הרב רבי נתן – מוהרנ"ת זצוק"ל ייחס חשיבות רבה ומיוחדת לקיבוץ הראשון בציון רבנו ז"ל בערב ראש חודש שבט באומן.
המסע לאומן נמשך על פני מספר ימים, בעיצומה של מערכת חורפית סוערת ובתנאי מזג אוויר חריג תוך מאמצים מרובים, כדי לזכות ולהשתטח על הציון הקדוש בערב ראש חודש שבט.
מתיאור המסע כפי שנמצא בכתבי רבי נתן והודפס בספר "ימי מוהרנ"ת" ובכתבי נכדו הרב אברהם שטרנהרץ בספר "טובות זכרונות" ניתן להבין את עומק ההשגה אותה השיג מוהרנ"ת ז"ל בדעתו, כי לנסיעה וההתקבצות הראשונה על קברו של רבי נחמן באומן בערב ראש חודש שבט, בהשתתפות מניין חסידים ומקורבים יש משמעות וחשיבות מיוחדת ורבה.
רבי נתן אף תלה בנסיעה זו את הצלחת הקיבוץ בראש השנה באומרו כי בהתקבצות זו נתיסד הקיבוץ של ראש השנה באומן.
נסיעה זו היא הראשונה מאז פטירתו של רבי נחמן מברסלב זצוק"ל שעלה בסערה השמימה ביום ח"י בתשרי בעיצומו של חול המועד סוכות תקע"א.
להלן תוכן הדברים כפי שנכתבו על ידי מורנו הרב רבי נתן זצוק"ל אודות הקיבוץ הראשון באומן לאחר פטירת רבנו זצוק"ל בספרו "ימי מוהרנ"ת"
וְעָבְרוּ יָמִים וְשָׁבוּעוֹת עַד שֶׁבָּא סָמוּךְ לְרֹאשׁ חֹדֶשׁ שְׁבַט, וְאָז נִתְעוֹרַרְנוּ לִנְסֹעַ לְאֻמִּין לִהְיוֹת עַל צִיּוֹן קִבְרוֹ הַקָּדוֹשׁ.
וְנָסַעְתִּי אֲנִי וְרַבִּי נַפְתָּלִי לְפָהּ בְּרֶסְלָב כְּדֵי שֶׁמִּכָּאן נִסְעָה וְנֵלְכָה יַחַד עִם חֲתָנוֹ רַבִּי יוֹסְקֶהּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה, וְעִם הָרַב דְּפֹה, לִקְהִלַּת קֹדֶשׁ אוּמִין. וְכֵן הָיָה.
וְשָׂכַרְנוּ עֲגָלוֹת שֶׁל נָכְרִים לִנְסֹעַ לְאֻמִּין, וּבַיּוֹם שֶׁהָיִינוּ צְרִיכִים לָצֵאת מִפָּהּ, הָיָה רוּחַ סְעָרָה וְשֶׁלֶג גָּדוֹל, שֶׁלֹּא הָיָה בְּאֶפְשָׁרִי לִסַּע. וַאֲנִי הִתְגַּבַּרְתִּי, אַף עַל פִּי כֵּן, וְנָסַעְתִּי עִם עֲגָלָה אַחַת, וְהֻכְרַחְתִּי לַחֲזֹר כְּמוֹ חֲצִי פַּרְסָה, מִן הָעִיר, וְזֶה הָיָה, שְׁנֵי יָמִים לִפְנֵי עֶרֶב רֹאשׁ חֹדֶשׁ שְׁבָט.
אֲבָל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ חִזֵּק אֶת לְבָבֵנוּ, וְשִׂמַּחְנוּ עַצְמֵנוּ, אָז בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם הַרְבֵּה, וְלֹא רָצִיתִי לְהַנִּיחַ הָעַצְבוּת וּלְהִתְעַצֵּב עַל זֶה.
רַק חִזַּקְנוּ עַצְמֵנוּ בְּשִׂמְחָה, וְעַל יְדֵי זֶה נִתְחַזַּקְנוּ וְנָסַעְנוּ בְּיוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו, אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה עֲדַיִן הַדֶּרֶךְ מְקֻלְקָל מְאֹד, וּכְבָר הָיָה סָמוּךְ מְאֹד לְעֶרֶב רֹאשׁ חֹדֶשׁ, אַף עַל פִּיכֵּן חִזַּקְנוּ יָדֵינוּ בַּהּ' וְנָסַעְנוּ יַחַד.
וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ סִבֵּב עִמָּנוּ סִבּוֹת נִפְלָאוֹת לְטוֹבָה, וּבָאנוּ לְאֻמִּין בְּיוֹם שִׁשִּׁי, עֶרֶב רֹאשׁ חֹדֶשׁ שְׁבַט, שְׁנַת תקע"א, וְהִיא הַפַּעַם הָרִאשׁוֹן שֶׁנָּסַעְנוּ לְאֻמִּין אַחֲרֵי הִסְתַּלְּקוּתוֹ, כְּדֵי לְהִשְׁתַּטֵּחַ עַל קִבְרוֹ הַקׇדוֹשׁ.
וּכְבָר מְבֹאָר בְּמָקוֹם אַחֵר (חיי מוהר"ן קס"ב), אֶת כָּל מָה שֶׁהִבְטִיחַ, אֶת מִי שֶׁיִּהְיֶה עַל קִבְרוֹ, וְיִתֵּן פְּרוּטָה לִצְדָקָה, וְיֹאמַר הָעֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים הַנִּרְשָׁמִים אֶצְלֵנוּ, שֶׁיַּעֲזֹר לוֹ לָנֶצַח וְכוּ'.
וְהָיִינוּ בְּעֶרֶב רֹאשׁ חֹדֶשׁ הַנָּ"ל עַל קִבְרוֹ, וְשָׁבַתְנוּ שָׁם בְּאוּמִין. וְאַחַר שַׁבָּת בְּיוֹם רִאשׁוֹן חָזַרְנוּ וְהָלַכְנוּ עַל קִבְרוֹ וְנָסַעְנוּ לְבֵיתֵנוּ.
הנסיעה הראשונה לאומן -יְמֵי מוֹהַרְנַ"ת ח"א ע"ב.
ותכף ששכרתי העגלה נעשה רוח סערה עם שלג גדול
יוֹם כ"ד טֵבֵת תקפ"ב נָסַעְתִּי מִבֵּיתִי לְאוּמַאן וְלא הָיוּ עֲגָלוֹת מְצוּיוֹת מֵחֲמַת קִלְקוּל הַדֶּרֶךְ וְהֻכְרַחְתִּי לִשְׂכּר עֲגָלָה רַק לְהַיְסִין, וְתֵכֶף שֶׁשָּׂכַרְתִּי הָעֲגָלָה נַעֲשָׂה רוּחַ סְעָרָה גְּדוֹלָה עִם שֶׁלֶג גָּדוֹל (שֶׁקּוֹרִין זַאוִוירֶעכֶע) וְהָיָה לִבִּי חָלוּק מְאד אִם לִנְסֹעַ וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עֲזָרַנִי לִנְסֹעַ, וְנָסַעְתִּי בְּעֵת הָרוּחַ סְעָרָה הַגְּדוֹלָה..
מורנו הרב רבי נתן שטרנהרץ- יְמֵי מוֹהַרְנַ"ת ח"ב כ'.
הייתי אץ להיות על ציון הקדוש בתוך אנשי שלומינו כדרכנו מיום הסתלקותו בכל שנה ושנה בערב ראש חודש שבט
בְּיוֹם רִאשׁוֹן פָּרָשַׁת בּא נָסַעְתִּי מֵהַיְסִין לְטֶפְּלִיק, וּבָאתִי לְטֶפְּלִיק לְעֵת עֶרֶב אוֹר לְיוֹם שֵׁנִי וּמָצָאתִי שָׁם אֶת רַבִּי משֶׁה מִבָּאפָלְיֶע וּבִקַּשְׁתִּי אוֹתוֹ שֶׁיִּשְׂכּר לִי עֲגָלָה בַּכְּפָר שֶׁלּוֹ, אוֹ לִנְסֹעַ לְאוּמַאן אוֹ אִם אֶפְשָׁר לִשְׂכּר עֲגָלָה עַל הַשָּׁבוּעַ לְכָל הַדֶּרֶךְ מַה טּוֹב.
בְּיוֹם שֵׁנִי הִשְׁכַּמְתִּי וְהִתְפַּלַּלְתִּי, בְּתוֹךְ הַתְּפִלָּה בָּא עָרֵל אֶחָד עִם אִגֶּרֶת מֵרַבִּי משֶׁה הַנִּזְכָּר לְעֵיל, כָּתוּב שֶׁרַבִּי משֶׁה הַנִּזְכָּר לְעֵיל שָׂכַר אוֹתוֹ בְּסָךְ מוּעָט לְשָׁבוּעַ לִנְסֹעַ עִמִּי כָּל הַדֶּרֶךְ. וְסָעַדְתִּי שָׁם, וְאַחַר כָּךְ נָסַעְתִּי אַחַר חֲצוֹת הַיּוֹם לִנְסֹעַ לְאוּמַאן עַל עֶרֶב ראשׁ חֹדֶשׁ שְׁבָט שֶׁהָיָה מְמַשְׁמֵשׁ לָבוֹא בְּיוֹם שְׁלִישִׁי.
וּבָאתִי לִכְפַר רוּסָאשִׁי וְנִתְיַגְּעוּ הַסּוּסִים וְאָמַר הֶעָרֵל שֶׁנִּשְׂכּר לָנוּ עֲגָלָה אַחֶרֶת, וְהָיִינוּ בְּהוּלִים וְנֶחְפָּזִים מְאד מְאד כִּי הַיּוֹם יָרַד מְאד וּלְמָחֳרָתוֹ הוּא עֶרֶב ראשׁ חֹדֶשׁ שֶׁהָיִיתִי אָץ וּבָהוּל מְאד לִהְיוֹת שָׁם עַל צִיּוּן הַקָּדוֹשׁ בְּתוֹךְ אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ כְּדַרְכֵּנוּ בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה מִיּוֹם הִסְתַּלְּקוּתוֹ לִהְיוֹת בְּאוּמַאן עַל צִיּוּן שֶׁלּוֹ הַקָּדוֹשׁ בְּעֶרֶב ראשׁ חֹדֶשׁ שְׁבָט, עַל כֵּן הָיִיתִי בָּהוּל מְאד מְאד.
וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הִזְמִין לָנוּ עָרֵל אֶחָד וְהֻכְרַחְתִּי לִתֵּן לוֹ כְּמוֹ שֶׁחָפֵץ יוּ"ד זְהוּבִים שֶׁיַּעֲמִיד אוֹתָנוּ לְאוּמַאן בָּעֶרֶב, וְנָסַעְתִּי עִמּוֹ אֲנִי וְרַבִּי מֶנְדִּיל.
וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הָיָה בְּעֶזְרָתִי, וּבָאנוּ לְאוּמַאן לָעֶרֶב בְּעֶרֶךְ שָׁלשׁ אוֹ אַרְבַּע שָׁעוֹת בַּלַּיְלָה, וּכְבָר נִרְדְּמוּ בְּשֵׁנָה בְּבֵית רַבִּי אַבְרָהָם, שֶׁהוּא אַכְסַנְיָא שֶׁלִּי, וְהֻכְרַחְתִּי לִנְסֹעַ לְבֵית רַבִּי נַפְתָּלִי חֲבֵרִי לְהִתְאַכְסֵן שָׁם בַּלַּיְלָה וּבָאתִי לְשָׁם וְהָיִיתִי סָבוּר שֶׁאֶמְצָא שָׁם אֲנָשֵׁינוּ הַבָּאִים עַל עֶרֶב ראשׁ חֹדֶשׁ שֶׁמִּתְאַכְסְנִים כֻּלָּם בְּבֵיתוֹ, אֲבָל לא הָיָה שָׁם אֶחָד מֵהֶם כִּי מֵחֲמַת קִלְקוּל הַדֶּרֶךְ, רַבִּים לא יָכְלוּ לָבוֹא, וְאוֹתָן שֶׁבָּאוּ לא בָּאוּ עַד יוֹם הַמָּחֳרָת בַּבּקֶר.
אֲבָל כְּשֶׁנִּכְנַסְתִּי לְבֵית רַבִּי נַפְתָּלִי מָצָאתִי שָׁם אֲנָשִׁים רַבִּים חֲשׁוּבִים יוֹשְׁבִים בִּסְעֻדָּה וְזֶה הָיָה סְעֻדַּת נִשּׂוּאִין שֶׁל אֶחָד מֵאֲנָשֵׁינוּ שֶׁהִשִּׂיאוֹ רַבִּי נַפְתָּלִי בְּאוֹתוֹ הָעֵת, וְהָיָה לִי נַחַת גָּדוֹל מִזֶּה וְאָכַלְתִּי שָׁם סְעֻדַּת הָעֶרֶב.
בַּבּקֶר בְּיוֹם שְׁלִישִׁי הִתְפַּלַּלְתִּי בְּבֵית רַבִּי נַפְתָּלִי בְּתוֹךְ הַתְּפִלָּה נִתְקַבְּצוּ וּבָאוּ כָּל אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁבָּאוּ מִבְּרֶסְלַב וְכוּ' וְהָלַכְנוּ כֻּלָּנוּ עַל צִיּוּן הַקָּדוֹשׁ וְשָׁפַכְנוּ שִׂיחֵנוּ שָׁם כְּדַרְכֵּנוּ תָּמִיד.
ימי מוהרנ"ת ח"ב כ"א.
בְּיוֹם עֶרֶב ראשׁ חֹדֶשׁ הַנִּזְכָּר לְעֵיל, בָּא לְעֵת עֶרֶב הָרַבָּנִי הַוָּתִיק מוֹרֵנוּ הָרַב רַבִּי שְׁמוּאֵל אַיזִיק נֵרוֹ יָאִיר שֶׁנִּתְעַכֵּב בַּדֶּרֶךְ וְלא הָיָה עִמָּנוּ עַל צִיּוּן הַקָּדוֹשׁ בַּבּקֶר, וְלֹא בָּא עַד סָמוּךְ לְמִנְחָה וַעֲדַיִן לֹא טָעַם כְּלוּם וְהָיָה בְּדַעְתּוֹ לֵילֵךְ תֵּכֶף עַל הַבֵּית עָלְמִין, אֲבָל רָאִיתִי שֶׁהוּא לוֹ לְטֹרַח גָּדוֹל כִּי בָּא מִקֹּר גָּדוֹל וְנִתְיַגַּע בַּדֶּרֶךְ וְהַיּוֹם יָרַד מְאֹד וְעִכַּבְתִּי אוֹתוֹ קְצָת, וְתֵכֶף נִתְרַצָּה לוֹמַר, טוֹב שֶׁאֵלֵךְ לְמָחָר בְּראשׁ חֹדֶשׁ.
וְיָשַׁב לֶאֱכל וּבַלַּיְלָה הָיָה עִמָּנוּ עַל הַתְּנָאִים וּבַבּקֶר הָלַךְ עַל צִיּוּן הַקָּדוֹשׁ וּכְשֶׁחָזַר מִשָּׁם נִתְעוֹרֵר לִי חֵשֶׁק לֵילֵךְ גַּם כֵּן אַף עַל פִּי שֶׁבְּיוֹם אֶתְמוֹל הָיָה בְּדַעְתִּי לִבְלִי לֵילֵךְ בְּראשׁ חֹדֶשׁ מֵחֲמַת שֶׁהָיָה בְּדַעְתִּי לְהִתְעַכֵּב עוֹד אֵיזֶה יָמִים בְּאוּמַן, אֲבָל עַכְשָׁו מֵחֲמַת שֶׁהָלַךְ רַבִּי שְׁמוּאֵל אַיְזִיק עִם אֵיזֶה אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ, נִתְעוֹרֵר לִי חֵשֶׁק עַל כֵּן הָלַכְתִּי וְהִתְפַּלַּלְתִּי שָׁם וּפֵרַשְׁתִּי שָׁם שִׂיחָתִי קְצָת וְעַל יְדֵי זֶה נִתְחַזַּקְתִּי יוֹתֵר בְּעִנְיַן נְסִיעָתִי.
ימי מוהרנ"ת ח"ב כ"ג.
נכדו של רבי נתן, הרב אברהם שטרנהרץ ז"ל בכתביו "טובות זכרונות" מוסיף ומגלה פרטים נוספים ומרתקים על מהלך הנסיעה והקיבוץ הראשון בערב ראש חודש שבט באומן כפי שקיבל מרבותיו ז"ל
הנסיעה הראשונה לאומן – הקיבוץ הראשון בציון רבנו ערב ראש חודש שבט תקע"א
כשהגיע סמוך לראש חודש שבט, בחורף הזה, והיה חשקו (של מוהרנ"ת ז"ל) מאד שיסעו על כל פנים עשרה בני אדם על ערב ראש חודש שבט על ציונו הקדוש של אדמו"ר ז"ל, כי זה חודש הזה הוא אחד מארבעה ראשי שנים (כמובא במסכת ראש השנה דף ב') וכפי שאדמו"ר ז"ל אמר (שיחות הר"ן רט"ו) "אצלי העיקר הוא ראש השנה", חפץ להתחיל ההתחלה מזה החלק ראש השנה, בכדי שיוכל לחזק את אנשי שלומנו, שידעו היטב להכין את עצמם בכל השנה על ראש השנה האמיתי, שהוא בחודש תשרי, שעל זה הזהיר רבינו ז"ל בערב ראש השנה האחרון, באזהרה עצומה כמו שידוע (עיין לעיל בסעיף נ"ז).
והיה חשקו שיסעו על כל פנים עשרה בני אדם על ערב ראש חודש שבט על ציונו הקדוש ז"ל, כי זה אחד מארבעה ראשי שנים.. חפץ להתחיל מזה החלק ראש השנה, בכדי שיוכל לחזק את אנשי שלומנו, שידעו להכין עצמם בכל השנה על ראש השנה האמיתי, שהוא בחודש תשרי
לזאת היה מעורר בברסלב כמה אנשי שלומינו על זה, שיסעו עימו, ואז עוד לא היה מסילת הברזל, ושכר עגלה עם סוסים, והתנה עם הבעל העגלה, שיהיה שכיר יום אצלו, ועל איזה הדרך שיצוה לו, אפילו שלא בדרך שרוב נוסעים על זה הדרך לאומן, רק פן יהיה נצרך לו לסבב לאיזה מקום שירצה מוהרנ"ת ז"ל, יהיה מוכרח הבעל העגלה לציית לו, הגם שיתעכב מחמת זה בדרך עוד יום או יותר לא יכול הבעל העגלה לעכב מזה כי הוא היה שכיר יום וכמה שיתעכב יהיה לו שכר בעד כל יום.
טובות זכרונות ס"ד
