הכנה והדרכה לבאים לציון רבי נחמן מברסלב – 14 עמודים

לקראת הנסיעה להשתטח על קבר הצדיק חוברת הדרכה לבאים לציון רבי נחמן מברסלב

מה צריך לעשות בקברו של הצדיק רבי נחמן מברסלב באומן?

מוגשת חוברת, מעט הכמות ורב האיכות עם הדרכה לבאים לציון רבי נחמן מברסלב זיע"א בכל ימות השנה ובפרט בימי הקיבוץ בימי ראש השנה

* * *

ההכנה מתחילה כבר בדרך… הדרכה לבאים לציון רבי נחמן מאומן

בערב ראש-השנה האחרון לחייו התבטא רבנו הקדוש ואמר: "אחלי _{[אני מאחל לעצמי]} שאזכה לראות אור בהירות הדרך שאתם נוסעים עליו אלי", הנסיעה עצמה לקבר הצדיק גם היא כברת דרך של קדשה, עלינו רק להתנהג בה כראוי, מה נפלא הוא כאשר היא הופכת לזמן של הכנה נפשית לקראת באנו אל המקום הקדוש.

* * *

"כשבאים לרבנו ז"ל צריך להביא מה שיותר", כך התבטא רבי זלמן, רבה של מעדוועדיווקע, מתלמידיו המבהקים של רבי נתן מברסלב. הוא הסביר זאת על פי מה שהורה רבנו הקדוש לאנשיו

"הביאו לי אבנים וסיד ואני בונה מזה בנינים נפלאים",

כאשר האדם משתדל ומוסיף במצו‍ת ובמעשים טובים, הוא פותח שער לכך שהצדיק יוכל לפעל עבורו אצל השם יתברך יותר ויותר.

תלמידי רבנו הקדוש אכן נהגו להתכונן לקראת בואם אל הציון הקדוש בתוספת לימוד ותפלה וקיום מצו‍ת יותר מתמיד. הדברים נכונים בכל השנה כולה, אך ביותר לפני ראש השנה, אז זקוקים אנו יותר ויותר לאותם 'בנינים נפלאים' להכרעת הדין לטובה, ואז אכן גם הצדיק פועל יותר מאשר בכל ימות השנה.

* *

טבילה במקוה

לפני גישתנו לציון הקדוש – בפרט בבואנו מן הדרך – ראוי ונכון לטבל במקוה. כך נהגו התלמידים והחסידים בכל הדורות.

* * *

כששוחח פעם רבי אברהם בן ר' נחמן _{(בנו ותלמידו של רבי נחמן מטולטשין שהיה גדול תלמידיו של רבי נתן)} עם בני הנעורים מגדל הזהירות בקדשת ציון רבנו הקדוש, ספר בין השאר: "לנו היה רבי – בהתכונו על רבי מאיר ליב בלעכער, שהיה רבו בתורת הנגלה – שנהג להכין את עצמו בתורה ובתפלה במשך שלשה ימים לפני שהיה הולך להשתטח על ציון רבנו". והפטיר ואמר בצער: "וכיום הולכים לציון ללא טבילת מקוה". בכך ביטא את כאבו על אובדן הרגש והתחושה בגישתנו למקום כה קדוש.

* * *

עצור רגע וחשוב! "לאן אני נכנס?"

עם היכנסנו לשערי ציון מקום קבורתו של רבנו הקדוש, עלינו להתבונן ולהפנים בלבנו את גדולת ורוממות מקום נורא הוד זה, מקום של השראת השכינה, מקום אשר נשמתו של הצדיק נמצאת שם.

וכפי שאמר רבנו הקדוש לבתו: "מיתת הצדיק הוא רק כמו מי שיוצא מחדר לחדר – כמו שאני עתה בחדר זה ואחר כך אני יוצא מחדר זה ונכנס לחדר השני וסוגר הדלת אחרי, אם את תבואי אל הדלת ותצעקי "אבי אבי", לא אשמע דבריך?"

עלינו אם כן להתבונן ולשים לב בהכנסנו אל הקדש פנימה: מול מי אנו עומדים! יש לעורר את רגשות הלב, ולצייר במחשבתנו את הרטט בו היינו עומדים לפני רבנו הקדוש אילו עדין היה חי, וכך לגשת גם עתה.

****

הופעה מכובדת וראויה

מאותה סיבה כדאי להגיע אל הציון בלבוש מכובד ההולם את קדושת המקום, לא פחות מכפי שהיה האדם נוהג בהכנסו לצדיק מפרסם, _{(למשל: לא בלבוש של טיולים וכדומה)} תלמידי רבנו הקדוש הקפידו על כך ביותר, וכפי שנתן ללמד גם מן הספור דלהלן:

רבי יצחק בנו של רבי נתן היה לבוש פעם אחת בבגד שהיה בו קרע כלשהוא, הוא התכונן לעלות כך לציון הקדוש ולתקן את הבגד בחזרתו הביתה, אך אביו הקדוש שהבחין בכך מנע בעדו, ואמר לו: ראשית לך ותפר את הבגד, ורק אחר כך עלה להשתטח על ציון רבנו הקדוש.

*****

פרוטה לצדקה:

בהגיענו לציון הקדוש נפריש תחילה פרוטה לצדקה לכבוד נשמת רבנו הקדוש.

בעת נתינת הצדקה אומרים כך:

הֲרֵינִי נוֹתֵן פְּרוּטָה זוֹ לִצְדָקָה עֲבוּר נִשְׁמַת רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם, נַחַל נֹבֵעַ מְקוֹר חָכְמָה, רַבֵּנוּ נַחְמָן בֶּן פֶיְגֶּא, זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ אָמֵן.

צדקה זו היא חלק יסודי בתיקון הנפש אותו פועלים על קברו הקדוש, כפי שציווה רבנו ז"ל.

******

תיקון הכללי

לאחר מכן נתחיל באמירת ה"תקון הכללי", אלו הם עשרה מזמורי תהילים שרבנו הקדוש הבטיח למי שיאמרם אצל קברו ויתן פרוטה לצדקה, ש"אפילו אם גדלו ועצמו עו‍נותיו וחטאיו מאד חס ושלום, אזי אתאמץ ואשתדל לארך ולרחב להושיעו ולתקנו".

רבנו הקדוש הוסיף: "ואם יאמרם בכונה כראוי, בודאי מה טוב, אך גם האמירה בעצמה מסגל מאד". ומשום כך ראוי להשתדל לומר את העשרה מזמורים בכונה ובהתעוררות ככל שניתן, ולפחות להגות את המלים במתינות ולנסות להבין את משמעותם.

"ואני חזק מאד בכל הדברים שלי – אמר רבנו הקדוש – אך בזה אני חזק ביותר, שאלו העשרה מזמורים מועילים מאד מאד".

*******

התחינה שאחרי התיקון הכללי

אחר ה"תקון הכללי" נדפסת תפילה ארכה רוויית געגועי נפש עזים, את התפילה המיוחדת חיבר רבי נתן כדי לאמרה אחר התקון הכללי, על אף שאין היא חלק מעכב בתקון, היא מוסיפה 'כבוס' ומירוק.

זו היא תפילה עמוסה בדברי וידוי וחרטה ריצוי ופיוס על העבר, ומלאה בבקשות ותחנונים על העתיד שלא נשוב עוד לאיוולתנו, ושאכן נזכה להתקדש כראוי, כל אלו מהווים נדבכים חשובים במצות התשובה.

********

שלא ישוב לאיולתו חס ושלום

רבנו הקדוש אכן הבטיח את הבטחתו המפרסמת לתקן את העבר למי שיאמר שם את התיקון הכללי ויתן פרוטה לצדקה, ואף התבטא "שבהפיאות יוציא אותו מהשאול, אפלו אם עבר מה שעבר", אך תנאי התנה על כך, ואמר: "רק מעתה יקבל על עצמו שלא ישוב לאיוולתו חס ושלום!".

* * *

משמעותו של תנאי זה הוא, שעלינו לקבל על עצמנו שם קבלה אמיתית, לעשות הכל שלא נכשל שוב, בין השאר זה מחיב שלא נביא עצמנו בזדון לידי נסיון, להשתדל בכל כוחנו לעשות סייגים ולהתרחק מן הכיעור והדומה לו, להלחם ככל האפשר. והעיקר, לקבל על עצמנו שגם אם יעבר עלינו חלילה מה שיעבר, נעשה כל מה שביכלתנו לעזב שוב ושוב את הרע, ונזעק אל ה' שיציל אותנו מלחטא לפניו חלילה.

*********

וידוי דברים

וידוי, הוא אחד ממצוות התורה – חלק יסודי בתהליך התשובה שעל האדם לעבור, אם חלילה חטא והמרה את פי הבורא, ופירושו שעליו לבא אל ה' בהכנעה ובבושה, להודות באשמתו בפה מלא ולומר: "חטאתי עויתי פשעתי". קיום מצווה זו באופן המובחר הוא, לפרט בעת הווידוי את כל החטאים שהוא זוכר שנכשל בהם, להודות שעשה שלא כהוגן ולבקש שה' יסלח לו.

רבנו הקדוש גילה, שכאשר וידוי זה שהוא מתוודה לה' נעשה בפני הצדיק, אזי הצדיק פועל גדולות ונצורות לתיקון נפשו של החוטא, ופותח לו תקוה לעתיד טהור יותר, ולדרך סלולה בתיקון המדות.

התלמידים הקדושים הורו שסגלה נפלאה זו ממשיכה גם היום כאשר אומרים את הודוי ליד הציון הקדוש. בימי תשובה אלו, הוא הזמן הראוי לודוי מעמק הלב, לחרטה אמתית וכנה, שיפתחו עבורנו אוצרות ישע ושערי תשובה.

* * *

מן הראוי לציין כאן את מה שמובא בספרים הקדושים,שיש להזהר בעת הווידוי שלא להזכיר ולצייר במחשבתו את פרטי החטא עצמו חלילה, רק להזכיר בכלליות את שם החטא כגון "גזלתי" "דיברתי לשון הרע" וכן הלאה.

**********

השתטחות

ההשתטחות על קבר הצדיק היא סגלה עצומה וכח עליון נפלא, המסייע לאדם לחזור בתשובה ולתקן את כל העבר, וכפי שכתב רבי נתן _{(לקוטי הלכות נזיקין ג')} "כשבא על קבר הצדיק האמיתי במקום גניזתו הקדושה, ומעורר עצמו בתשובה, אז יש כח להצדיק לבררו בכחו הגדול שגדול במיתתו יותר מבחייו, ולהוציאו ממקום שנפל לשם ולתקנו, אף על פי שלא היה אפשר לו להתתקן בשום אפן".

* * *

ההשתטחות היא עצם ההגעה אל הציון הקדוש לעסק שם בתפלה ודוי תחנונים ובקשות מעמק הלב.

אם אפשר, כדאי מאד להתקרב עד כדי נגיעה בציון הקדוש ולרכון על המצבה הקדושה, אך אין זה מעכב את התקון. בכל מקום סמוך ונראה לציון הקדוש, אפשר לפעל את כל התיקונים באותה מידה, וכמובן שבעת דוחק לא כדאי להכשל לשם כך בבין אדם לחבירו, בדחיפת בני אדם ובכעסים.

ראוי לצין את מה שכתב רבי נתן לבנו, שבאם לא יוכל לגשת בערב ראש השנה לציון ממש, הוא יכול לעמד אפלו בשוק ממקום שרואים בו את הציון הקדוש, ולומר משם את העשרה מזמורים.

***********

לימוד ותפלה על הציון

לפעמים אולי נוח יותר ללמד או להתפלל במקום אחר, אולם יש לזוכר את המעלה המיחדת של תפילה ולימוד אצל קברו של רבנו הקדוש:

"גילה דעתו כמה פעמים בכמה מיני לשונות – אמר רבי נתן – שיבואו על קברו תמיד, לומר תהלים וללמוד שם ולהרבות שם בתפילה ותחנונים, ויהיה לו שעשועים ותענוג גדול מזה".

לפיכך, יש לנצל כל הזדמנות ללמד או להתפלל ולבקש שם. זכות התענוג שגורמים לצדיק מועיל הרבה לפתיחת שערי ישועה, לתיקון הנפש, ולמילוי משאלות הלב לטובה.

************

עיקר העסק על הציון

על אף שרבנו ז"ל הירבה מאד לדבר במעלת השמחה והרקודים והמחאת כף, עם כל זה, בתוך הציון הקדוש עצמו, היה עיקר עסקם של אנשי שלומינו בדורות הקודמים, לצעק אל ה' במרירות ובלב נשבר שיזכו לשוב בתשובה כראוי ולהתקרב אל ה'. הדבר ידוע מזקני אנשי שלומינו, וכפי שמתאר זאת רבי שמואל הורביץ ז"ל בספרו "ימי שמואל", וכן בשיחותיו של רבי לוי יצחק בנדר ז"ל, ועוד.

* * *

גם רבי נתן מתיחס לכך בספרו הקדוש _{(לקוטי הלכות כתובת קעקע ג-ה)}, וכך הם דבריו שם: "וזהו בחינת הבכיה והמרירות שבוכין במר נפש על קברי צדיקים, כדי להחזיר ולהמשיך השלום שהוא מתלבש במרירות, ועל ידי המרירות והלב נשבר זוכים אחר כך לשמחה, כמו שאמר רבנו זכרונו לברכה במקום אחר, ומחמת שדרך השלום להתלבש במרירות, על כן על פי הרוב נוהגים להתמרמר מאד על קברי הצדיקים במרירות גדול ובלב נשבר מאד מאד, ועל ידי זה דיקא זוכין לשלום ולרנה ולשמחה".

על אף ההתרגשות העצומה על הזכיה הגדולה, יש לשמר על ההנהגה המתאימה במקום זה, ולהקדיש את שהייתנו בציון הקדוש בעיקר לתפלה וללמוד בשמחה פנימית מתוך כובד ראש.

זהירות בכבוד המקום

מפלאה היתה זהירותם של התלמידים והחסידים במשך כל הדורות בכבוד ציונו של רבנו, עמידתם היתה בהכנעה ובפחד, כפי שאכן ראוי לעמוד לפני צדיק נשגב וקדוש זה. הם לא העיזו לדבר שם אפלו סתם שיחות חלין, ובודאי שלא להקל ראש בצחוק ובהתול.

הזהירות בכבוד קדושת המקום גורמת לכך שהתפלות שם תתקבלנה ביתר שאת, והיא ממשיכה ישועות בלי גבול, וכפי המבואר בלקוטי הלכות _{(כבוד רבו ג-ב)}, שעיקר ההשפעה שצריך לקבל מהצדיק הוא על ידי שנזהרים לנהג בכבודו כראוי.

וכך גם חלילה להפך, כל זלזול בכך חמור מאד. מפורסמים דברי רבי אברהם בן ר' נחמן, שבציון הקדוש "ראינו מופתים _{(ישועות על טבעיים)}, אבל גם פסקים _{(עונשים)}, מחמת שלא נזהרו המשתטחים כראוי בקדשת הציון הקדוש"…

להימנע משיחות חולין

דגמא לזהירות המופלאה שנהגו שם אפלו בשיחות על עסקים קדושים, נתן למצא בדברי רבי נתן המספר על תלאותיו בעת שהתעסק להדפיס את ספרי רבנו הקדוש, ובתוך הדברים הוא כתב כך:

"והייתי בערב ראש חדש על ציונו הקדוש, ואז היה שם ידידינו הרב רבי יעקב יוסף נרו יאיר, שנתן סך רב על הדפוס, וחפצתי לדבר עמו הרבה מענין הדפוס – שצריכין להשתדל להעמידו, ורציתי לפרש לפניו כל ליבי. והנה, בעת שהייתי עמו יחד על ציונו הקדוש, שם בודאי היה בלתי אפשר לדבר עמו" _{(ימי מוהרנ"ת)}.

מפעים, רבי נתן שראה בהדפסה זו חשיבות עליונה ביותר, נמנע מלשוחח על כך בתוך הציון הקדוש, והוא ראה את הדיבור שם כבלתי אפשרי!

* * *

יהי רצון שנזכה לפעול כל בקשותינו לטובה ולברכה, וזכות הצדיק תעמד לנו להיוושע בכל הישועות, לנו ולכל ישראל, אמן.

הוכן ומוגש בסיוע breslevnews.net

בתחתית העמוד מצורף קובץ להורדה, שמירה, הפצה ולהדפסה.